זהו שער ספר שקבלתי בילדותי מהמחברת רו פאן דאם. לחג הלאומי ההולנדי ב5 בדצמבר 1948. הספר בלוי מהרבה קריאה בו, ומפאת גילו. בשנים האחרונות ניסיתי לחפש מה עלה בגורלם של רו בעלה ושני בניהם והעליתי חרס בידיי.
החנויות כיום מלאות בספרי ילדים עם שלל איורים, צילומים, וכל מיני קישוטים מתוחכמים.הספר של רו איננו מתוחכם, הציורים נאיביים, אך מלאי אהבה לחיות ולילדים שלהם יקריאו את השירים. בגלל מצוקת הדיור שבהולנד שלאחר מלה"ע ה -2 גרנו משפחת פאן-דאם, עוד גברת בשם אידה איטלי ז"ל ואנחנו, כולנו בדירה אחת, כל משפחה בחדר אחד והתחלקנו במטבח ובשירותים וכיוון שלא היתה מקלחת , התרחצנו לסירוגין יום אחד בגיגית גדולה ויום אחד הלכנו לבית המרחץ הציבורי שבקצה הרחוב. אני זוכרת אותה מציירת וכותבת ליד שולחן האוכל בחדר שלהם , ולעיתים קוראת לנו בקול רם את שיריה. 
מימין רו ומשפחתה, משמאל אני עם הבנים, בילוי משותף אוגוסט 1948
לא תרגמתי את השירים ואפילו לא את שמותיהם, הציורים מדברים בעצמם. מותר להזכיר שגרנו ממש מעבר לפינה של גן החיות 'ארטיס'. אני זוכרת אותה באהבה ובטוחה שהיא העשירה את חיי בצבעים ושירה Dag RO
איורים מקסימים, כך פשוטים וכל כך עשירים בעת ובעונה אחת.
האיורים (המדהימים) שאני רואה בספרי הילדים שיוצאים לאור בשנים האחרונות הרבה פעמים לא משאירים שום עבודה לדמיון של הילד (גם הצעצועים היום כאלו), ואני מוצאת את עצמי נהנית הרבה יותר לקרוא לבן שלי מספרים ישנים…
ארבל
ארבל, אני שמחה שנהנית מאיורים אלה, להרגשתי לא נס ליחם והם עדיין יפים, אני שמחה ששמרתי על הספר. מרים
איזה פוסט מענג! קודם כל התענגתי על האיות של צליל השמות ההולנדיים כמו פאן-דאם ולא כפי שאומרים אצלנו ואן-דאם. שנית, הסיפור המקסים על רו ואיך גדלת על ציוריה שנולדו בדירה המשותפת והצפופה, אך המכבדת ומעניקה. והספר, כמובן, חגיגה לעיניים.
סיפורי הילדות שלך כל כך מיוחדים ומפליא בעיני שאת לא שוכחת אף שם ואף פרט. מחכה לסיפורים נוספים ואולי באמצעות הבלוג שלך תוכלי לאגד אותם לאסופה ולהוציא אותם לאור.
אילה, לצערי תגובתי הראשונה לתגובתך, נעלמה לה פתאום ביקום הבלוגי.
כמובן שאני כותבת את השמות הללו כמו שמבטאים אותם. ואינני מבינה כיצד כל אדם שאין לו בעיה לאמר פון- לכל Von גרמני, מתעקש להגיד ואן- לכל Van הולנדי.
לגבי הספר, כנראה לא סתם שמרתיו כ"כ הרבה שנים.
מרים