לפני זמן מה, נסעתי באוטובוס לחיפה התחתית, למשרד הפנים, לידי עמד סטודנט שמגדל לברדור עבור חינוך לעזרה לעיוורים. הכלבים תמיד נמשכים אלי והכלבה עם האפודה שלה שמציינת שהיא מתחנכת להיות כלבת נחייה הפנתה אלי את ראשה ,לטפתי את ראשה ודברתי אליה קצת. אשה שישבה אחרי אמרה שהיא מאוהבת בלברדורים. איש שישב מעבר למעבר, הודיע לנו שגם לו יש לברדורית שנולד לה גור והוציא את הנייד והראה לכולנו [כל היושבים מסביב] סרטון של הכלבה שלו והגור.
הוא טען שבארץ קשה לגדל אותם כי גרים בדירות בבתים גבוהים וסיפר שהוא גר ברומניה ושם יש לו בית עם חצר גדולה. אשה שישבה במושב מולי, שאלה אותו מי מטפל בכלבה והוא ספר שהוא כאן רק לביקור והכלבה מטופלת על ידי אשתו ובתו וכי הוא כבר שב לרומניה. הוא גם סיפר שנולד בארץ וכי הוריו עלו ארצה מעיראק אחרי הפרהוד.
האשה שישבה מולי, סיפרה שהיא ילידת הארץ, בת למשפחה שכבר כמה דורות בארץ ושרדה את הטבח בחברון וכי אמה איבדה שם אח. הם שאלו אותי אם נולדתי פה אז ספרתי שאני ילדה שנולדה בשואה בשוויץ וכי אני שייכת ליוצאי הולנד ומשפחתי משני הצדדים איבדה הרבה אנשים.
השיחה הייתה מנומסת ואפילו תרבותית. האיש סיפר על חייו ברומניה. הגברת מולי שאלה וספרה על משפחתה , אמרתי להם שאנו ממש דוגמה של עם ישראל.
