מאז ה-7 באוקטובר אני יוצרת רק דברים שימושיים, אך איני יוצרת אמנות, אני יודעת איך הייתי מביעה את האסון הנורא, אבל הגוף שלי לא מוכן, הנפש שלי לא מוכנה. מרגע ששמעתי על החטופים, שבתי לחלום על חוויות ילדות שלי, כשנמסרתי לאכר הולנדי אחד ואחר כך לשני, לאחר שאמי התמוטטה לאחר מלחמת העולם השניה. אז אני יוצרת דברים שימושיים שיחממו אחרים או אותי. חפצים שישמחו מישהו או מישהי. אני מתקנת בגדים או טקסטילים, כי את זה אני יכולה לתקן.
שינויי הגוף בגלל הגיל או הבריאות עדיין מחייבים אותי לתקן בגדים ולמזלי אני אוהבת לתקן וליצור משהו חדש מישן. ערימות של שאריות חוטי צמר וכותנה שמהם סרגתי במשך השנים, ושאריות בדים מהתפירה, עדיין ממלאות אצלנו שקיות, תיקים ומדפים. אז אני משתמשת בהם בשמחה. וזו הפעולה הכי יצירתית שאפשר לעשות, איך לשלב אותן בצורה נאה וטובה, כך שימשיכו להשתמש בהם, והם לא ייזרקו לאשפה, כי כבר אין הרבה מקום לאשפה בעולם.
גרביים מכותנה לקיץ
בשנתיים האחרונות, סרגתי לעצמי 3 זוגות גרבי צמר לחורף ו-3 זוגות גרבי כותנה לקיץ, ואני בהחלט מתכוונת להמשיך ביצירת גרביים נוספות. כמו כן סרגתי 2 זוגות לקרובת משפחה ושני זוגות לשתי חברות טובות, זוג אחד לכל אחת מהן.
גרבי חורף
סריגת גרביים זה מעשה יצירה נהדר. אני תמיד מברכת את האנשים שפיתחו את הרעיון של יצירת גרב. לפני שמתחילים צריך להבין שסורגים צינור ושאחר כך צריך להרחיבו תוך כדי סיבובו ב 90 מעלות כדי שיכיל את העקב ואז שוב להצר את הצינור, לסרוג עוד קצת ואז לסגור כך שיכיל את אצבעות הרגליים ולא יצור גושים שיפריעו לנעול את הנעליים. וכל זה עושים על ידי הוספה והורדה של עיניים, במקום הנכון. הרחבתי קצת בתיאור הזה, כי לא מזמן התווכחתי עם מכר שכתב ביקורת אמנותית, על תערוכה שבה האמנית במסגרת זכרונותיה מילדותה בקיבוץ, מציגה חבילות צמר שמתחתן היו תלויים ארבעה גרביים תעשייתיות. לדבריו האמנית התכוונה בכך לספר לנו שאמה סרגה גרביים אחרי יום עבודה קשה. והכותב תיאר את יצירת הגרביים כעמלנות נשית סיזיפית. בין היתר ספרתי לו שאני גדלתי בקיבוץ קצת לפניה וכבר היו גרביים מתועשות, כך שאמה לא הייתה חייבת לסרוג גרביים, היא כנראה בחרה לסרוג גרביים, ולכן ההתיחסות אל הסריגה הזו כעמלנות נשית היא מעליבה.
נשים רבות ברחבי העולם במשך דורות סרגו גרביים, כי לא היו גרביים תעשיתיות, מרגע שהיו גרביים תעשיתיות, האפשרות לסרוג גרביים הפכה גם לבחירה או אפשרות לסרוג אותן. לכן זו לא עמלנות נשית, אגב שכחתי בכלל לספר למכר שגברים סרגו גרביים הרבה לפני שנשים התחילו לסרוג אותן, וכי הם נחשבו 'מאסטרס' אומנים חשובים ביותר.
סריגת גרביים היא תענוג צרוף. פעם נהגתי כפי שלימדו אותי לסרוג קודם כל גרב אחת, לסיים אותה ואז להתחיל את השנייה. לא אהבתי לסרוג פעם שניה אותו הדבר. אני למדתי מאמי לסרוג את הגרביים על 4 שיפודים דו צדדיים, ואת הסריגה עשינו בעזרת מסרגה חמישית, כפי שאמי למדה בבית הספר היהודי של רוטשילד בפריס. אנחנו למדנו בבית הספר ויצמן בנהריה לסרוג שתי גרביים במקביל על שתי מסרגות, החוטים כל הזמן הסתבכו ולא אהבתי את השיטה הזו. שנים אחרי זה ראיתי שסורגים שני שרוולים במקביל על שתי מסרגות עגולות [= חוט ארוך שמשני צידיו מחטים נוקשות עם חוד].וחשבתי שאם זה טוב לשרוולים למה לא לנסות זאת עם סריגת גרביים. בעוד שבשרוולים זה היה נוח, בגרביים זה לא היה נוח. ואז יום אחד לא מזמן אמרתי לעצמי שאסרוג את הגרביים במקביל אבל כל גרב תהיה על 3 מסרגות, ואני אסרוג כמה שורות באחת מהן ואז אעבור לשניה ואסרוג כמה שורות. ככה הן תסתימנה כמעט במקביל.
גרביים לחברה
חברה טובה, כתבה לי שסרגה סוודר וכי כמעט לפני שסיימה אותו החליטה שאינה מרוצה ממעשה ידיה ופרי דמיונה ולכן פרמה את מה שהשקיעה בו שעות רבות והיא מתחילה מחדש. במקרה גם אני הסתכלתי אמש על סיום של צעיף שעליו עבדתי שעות רבות וראיתי שאני לא ממש מרוצה מהסיום שעיצבתי , אז פרמתי מעל 200 שורות כל אחת של 6 עיניים [אתם יודעים כמה זה נכון?] חזרתי לתחילת שורת הסיום של גוף הצעיף, וציירתי לי צורה אחרת לסיים את הצעיף בצורה יותר נכונה לטעמי. [אפילו סרגתי דוגמית קטנה לראות אם אכן מה שאני חושבת נכון לי].
גרביים לחברה
אני יודעת שלא כולם מתענינים בסריגה, אבל אני כבר מזמן חשבתי שמי שרוצים להיות מנהיגים צריכים ללמוד סריגה או מלאכת יד אחרת. הם ילמדו ששום דבר לא נוצר ברגע! שיש לתרגל וללמוד על תכונות החומרים שעמם עומדים ליצור, ושיש חומרים וצורות שימוש בהם שאחרי שעובדים אתם בצורות מסוימות כבר אי אפשר לתקן אותם ויש אחרים שאפשר לתקן.
אין כמו ההתנסות הזו כמו ללמוד על החיים.
בני אדם הם לא חוט שאפשר לפרום אותו אם עשינו טעות….
תודה על מאמר מענין…ועוד יותר מענין אותי הסיום ואני מסכימה איתך שלוא מנהיגינו היו לומדים איזו מלאכת יד ,ובמקרה שלנו סריגה היו רוכשים הרבה תכונות יסוד שחסרות להם….לא אשווה את עבודותי לשלך אבל ממך למדתי שאפשר להשתעשע עם זוג מסרגות אחת או יותר וצמר ליד מסך הטלויזיה להעביר שעות קשות בדרך "רכה" יותר ועל כך אני מודה.שתהיי בריאה את ללא ספק דגם מיוחד.
רותי יקרה, אני ממש מסמיקה מהמחמאות שלך, אני שמחה שמלאכות היד ובמיוחד הסריגה, משעשעת אותך.