לאחרונה רוקנו את הבוידעם, והתחלתי למיין את כל מה שארוז בקופסאות. מצאתי הרבה נוסטלגיה. ואני לאט ובנחת ממיינת ,מה לשמור, מה למסור ומה לגזור ולהשליך.
בין מכתבים ישנים, מצאתי דף קרוע שעליו כתוב קיבוץ ארז 1960. ועליו כמה הצעות ייעול לקטיף התפוזים. יש לי גם באלבום כמה צילומים שלי מאז ולפי הסימנים צילום אחד נפל מהאלבום\ אבל מצאתי אותו בין שני דפים אחרים של האלבום
לקיבוץ ארז הגענו במסגרת שירות לאומי של הגדנ"ע ובית הספר התיכון נהריה ונשלחנו לעזור בקטיף התפוזים. קיבוץ ארז היה אז
ספורטאית ממש
יישוב ספר, שסבל מגניבות והתנכלויות מעבר לגבול הקרוב.
חברי הקיבוץ, הסבירו לנו שיש לספור כל שורת עצים ושאחרי מספר מסוים של עצים נמצא הגבול ושיש לחשוש מפדאיון שעשויים להזיק לנו. לי זכורה בעיקר חוויה לא נעימה של הליכה למתקן בתי השימוש בלילה בחושך והתקלות שם בנדל ענקי שזחל על רצפת המתקן ובגלל שזחל על הבלטות יכלתי לראות שהוא ארוך יותר מעשרים ס"מ. הוא היה אדום, יותר עבה מהאצבעות שלי וגדול ולא העזתי לצאת מהתא בגללו, כי לא ידעתי מה השרץ הארוך הזה יכול לעשות, למזלי הגיעה חברת משק ועזרה לי לצאת.
נוסעים לפרדס
הנה הצעות הייעול שלי לקטיף תפוזים לקיבוץ ארז 1960
'כידוע לכולם חשבו חברי המשק את הגדנ"עים לקופים או לטרזן. על כל פנים הצטרכנו לטפס על העצים כדי להוריד תפוזים שמשום מה לא רצו לרדת לבד. הצעות ייעול לעבודה: א.לעקור את העצים, להשכיבם על הארץ, להוריד את כל פירותיהם ולנטוע אותם מחדש. ב. לתקוע סיכות בכל התפוזים ואז בעזרת מגנט גדול למשכם למטה. ג. להעמיד טרקטור ליד העץ,[או את יענקלה במקרה והטרקטור אצל איציק] ולנענע את העץ וכל התפוזים יירדו מעצמם. ד. לפזר מלח כשר לפסח על 'זנבו' של כל תפוז ואחרי זה יפלו מעצמם. ה. במקרה הגרוע ביותר ללכת לחדר האוכל, שם תמיד יש תפוזים. למען הנעמת העבודה אפשר אולי גם……א. לעשות כל יום שבת ולחכות לנס שיוריד את התפוזים. ב. להגיד למייק שיביא את הגיטרה, 'שישב על ראש העץ הגבוה ביותר וינגן לכל העובדים'.
לאה כהן ומרים כהן והעדר
הכבשה דליה
