חם ולח, בזמנים כאלה נדמה לי שהשיער שלי מזיע, אני אוספת אותו קרוב קרוב לראש שלא יחמם את העורף, ונזכרת ברשתות שיער.
בילדותי הייתה לאמי רשת שיער, היא לא ענדה אותה אבל שמרה אותה לדבריה 'כמזכרת להיותה פליטה בשווייץ'. הרשת הייתה עשויה מכותנה שחורה ,סרוגה במסרגה אחת. את חלקה העליון עיטר סרט נוקשה שחור. איכשהו אף פעם לא ניסיתי לענוד אותה, וגם לא להעתיק את דוגמתה. בתחילת שנות ה-1970 כשכבר רציתי לעצמי רשת שיער, מצאתי למזלי שתי דוגמאות עם הוראות עשייה בעיתון הולנדי. וצנרתי לעצמי כמה וכמה רשתות שיער בשלל צבעים, שתתאמנה לבגדים שאני לובשת.
כשנסעתי לירושלים למפגשים של ה'אגודה הירושלמית למלאכת מחשבת בחוט', שמענו פעם הרצאה של 'זהר וילבוש', שטפחה על ראשי ושאלה מדוע לא סרגתי לי 'רשת עם כוכב מחומש כיאות למוצאי'. כששאלתיה מה לדעתה מוצאי היא טעתה בו. היא ידעה מצוין למקם אריגים וכל מעשי בד.
בחפירות חורבת כרכור עילית נמצאה רשת שיער שהארכיאולוגית אביגיל שפר קראה לה 'סבכת שיער', ורובנו נקרא לי רשת שיער.
המאמר על 'סבכת השיער' נכתב על ידי הארכיאולוגית אביגיל שפר יחד עם האורגת מרים וובר שקלעה את סבכת השיער ההיסטורית בקליעת ספרנג [Sprang].
רשתות שיער מופיעות לאורך ההיסטוריה, מסיבות שונות למשל: לאסוף את השיער כדי שלא ייתפס במכונה או שלא ישמש את האויב לגרור את הלוחם מסוסו, כדי להיות צנועה ולהעלים את השיער מעיני אחרים, כדי לסדר ולקשט את השיער ועוד כל מיני סיבות.
אמי ספרה לי שבהיותה פליטה בשווייץ, נרמז לה שהשיער שלה לא צנוע כיון שהיה מקורזל מעט. אשה שוויצרית אחת הביאה לה רשת שיער והציעה לענוד אותה בעיקר בשעות התורנות של הפליטים ב'מחנה המלון' {Hotel-Camp} משום מה, אמי שמרה את הרשת שהיתה שחורה מצמר דק, עם פס גומי. לימים כשעשיתי לעצמי רשתות , הכנסתי גומי רק לשול של אחת מהן, את היתר פשוט עטפתי מעל השיער שאספתי והצמדתי אותן ליתר שערי בסיכות ראש גדלות [שנקראו פעם מכבנה וברבים מכבנות].
רשתות שיער עשויות בידי
רשתות שיער מסוגים שונים נראים בציורים וצילומים שונים לאורך אלפי שנים. לעיתים הם והפיעו כקישוט , אפילו מלכותי, לעיתים כדי שהשיער לא יפריע למלאכות שונות. כיום הם נפוצים בעיקר בתעשיות המזון או בתעשיות שמחיבות ייצור בתנאים סטריליים.
ביבליוגרפיה
אביגיל שפר ומרים וובר, סבכת-שיער מחורבת כרכור עילית, ארץ-ישראל,מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך עשרים וחמישה, ספר יוסף אבירם, עמודים 533-526, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ירושלים תשנ"ו
