Judisschen Stadtteil Kazimierz 1900
חנויות באזור היהודי של קזימיר 1900
שתי התמונות הן למעשה שני חצאים של תמונה אחת שמצאתי בספר של פרנץ הובמן שאסף צילומים מרחבי הממלכה האוסטרו-הונגרית במחצית השנייה של המאה ה-19 והראשונות של המאה ה-20. יש הרבה תמונות מעניינות של החיים בכלל אצילים, עניים, צבא ולא הרבה תמונות של חיים יהודיים. לכן לא תמהתי כשבהקדמה לפרק התמונות של 'הפרובינציות' שבו יש רשימת הלאומים השונים המאכלסים את האזור אין בכלל אזכור ליהודים, אולי הם כלולים ב0.5 מיליון 'אחרים' [עמ' 240]? התמונה הזו נראתה לי מאד מעניינת. היא מופיעה בעמ' 234-5 בפרק של Krakau .יש בספר עוד הרבה נושאים מעניינים ללימוד, אך אני רוצה להתרכז במראות של החיים היהודיים. בעיקר בגלל הכתובת שליד שתי התמונות הנוספות בעמוד 234.
Franz Hubmann, K.U.K. FAMILIENALBUM, Die welt von gestern in 319 alten photographen
הכתובת הנלווית אומרת רבנים 1865בכתובת הנלווית לשתי תמונות אלו כתוב 'רבנים'. כמובן אנחנו לא יכולים לדעת אם הם באמת רבנים או שהצלם החליט כך בעצמו. גם היום ישנם יהודים שמכנים את איש את רעהו בשם רב למרות שאינם בוגרי סמינר לרבנים. כמובן שלא התלבושת היא העושה אותנו יהודים. אך תלבושות שונות, הפכו למעין סמלים או מדים של לובשיהם. מי שמתבונן למשל בכמרים נוצריים בעיקר הקתולים יכול להבחין במבחר כיפות מרהיב. באמצע המאה ה-13 יש פרסומים נוצריים שונים הדנים בבעיה 'תיאולוגית' קשה: " איזה סמל יוכרחו היהודים ללבוש כדי שנזהה אותם?" ויהודים נאלצים ללבוש 'כובעי יהודים', או ללכת עם פעמון קטן שמתריע על התקרבותם. בועידת לטראנו הרביעית [ Conclium Lateranese Quartum] ב-1215 נקבע בתקנה 68 קוד לבוש ליהודים כדי להבדילם ולהשפילם, השאירו קצת יוזמה פרטית לשליטי כל ארץ להחליט מה ואיך יראו היהודים 'שלהם'. תקנות אלו נשארו בתוקף כ-700 שנים. בהרבה ארצות לא הסתפקו בסימן אחד אלא תקנו תקנות נוספות, למשל חובת גידול זקן, לבישת בגדים שחורים, וחבישת כובעים בעלי צורות משונות לגברים או ענידת מטפחות לנשים. יש לציין שבאותה ועידה תיקנו גם תקנות הלבוש למוסלמים כדי להבדילם מהנוצרים, אך לבגדים אלו כבר איננו רואים זכר. ביחד עם זה לימדו והטיפו שיש להשאיר את היהודים לחיות בעליבות ועוני כעונש על סירובם להצטרף לקהל מאמיני ישו. דברים שהעצימו וחיזקו את האנטי-שמיות.
בספר מעניין בשם Bild und Text bei Thomas Mann שכתב הנס ויסלינג [Hans Wysling] בעזרת איוונה שמידלין [ Yvonne Schmidlin] הם חוקרים את ארכיון הסופר תומס מאן. מסתבר שהיה לו אוסף גדול של תמונות שאסף מעיתונים, לוחות שנה, גלויות וכדומה, שבהם השתמש כדי לכתוב את ספריו. לתיאור דמותו של של יעקב אבינו נעזר בתמונות של נזירים ארמניים בכנסיית הקבר, לדמותה של דינה השתמש בציור של צייר שוויצרי Hans Schollhorn מ-1925 'נערה בדווית עירומה'.
'נערה בדוית' 1925 הנס שולהורן אצל תומאס מאן דימוי לדינה בת יעקב
לדמותו של לבן השתמש בציור מעיתונים וכל מיני 'ספרי נוסעים' מהם גזר דמויות של בדואים.
בספר על יוסף ואחיו , השתמש תומס מאן לרב בדימויים מצריים אך גם כמה פסלונים של 'אלים יווניים'.
הבית ב Mecklenburg str 1 בפנלו הולנד
לפני כשנה, כתבה לי מכרה שהבית שבו חיו סבי וסבתי מאז ששבו לעיר מגוריהם אחרי מלחמת העולם ועד שהחליטו לעת זקנה לעבור לבית אבות היהודי באוטרכט, עומד למכירה. סתם מתוך סקרנות התבוננתי בפרסומת, בתמונות של השינויים שנעשו בבית מבפנים ובגינה בחזית. האם זה בית יהודי ? לא ולא!!! זה במקרה בית שבו גרה פעם משפחה יהודית. אני אפתיע אולי רבים, אינני רואה שם שורשים, אבל אני חושבת על זה כמקום שבו ביליתי כמה פרקים של חיי. כמובן לסבי וסבתי אלו היו חייהם. הם הגיעו לעיר כזוג צעיר ועזבוה בגיל 80. הבית ברחוב Mecklenburg 1 בעיר פנלו Venlo דרום הולנד הבית היה דו-משפחתי, כמו כל הרחוב שנבנה בקצה שדות, קרוב לתחנת הרכבת, באזור תעשייתי. לא מזמן קבלתי קטע מעיתון איזורי שמספר על סבי ועל תרומתו לאזור, הוא וסבתי באו לשם הקימו דוכן בשוק, שם סבתא תפרה מטריות ושמשיות, סבא ארז אותם על גבו בתרמיל גב ויצא למכור אותם בכפרים. לימים הדוכן התפתח והיה למפעל שבו העסיק סבא 300 פועלות ופועלים. הם שמרו על בית כשר והיו פעילים תרבותית גם בחיי הקהילה היהודית הקטנה וגם בחיי העיר. ב-1928 כשהבישופים ההולנדיים מוציאים צו האוסר התרועעות עם יהודים [ Anti Joods Decreet] והפועלים במפעל באים להתייעץ עם סבי מה לעשות, הוא אמר להם שלא אכפת לו במה הם מאמינים, אבל מי שרוצה להקשיב לכומר שישאל את הכומר אם יש לו גם עבודה בשבילו. הפועלים נשארו לעבוד אצלו. בגלל מיקומה של פנלו על הגבול עם גרמניה, יכלו סבי וחבריו שהקימו ועדה להצלת פליטים יהודיים, להציל 181 אנשים במלה"ע. אגב כותרת המאמר שהודפס השנה ב'לימבורחר קוראנט' ב7 במאי 2011 הוא "תעשין מטריות יהודי אמיץ" [Een moedige joods paraplu fabrikant],
ב1901 פירסם גוסטבוס הינדמאן מילר [Gustavus Hindeman Miller] ספר עם פירושי חלומות בשם ' What`s in a dream" מילון שמסביר לקורא מה פירוש הדבר שהוא/היא חלם על משהו מסוים. ב-1988 הספר הודפס שנית תחת הכותרת"10,000 חלומות מפורשים" בעמוד 318 מפורש למי שחולמים על יהודי, מה זה אומר:" לחלום על שהייה בחברת יהודי, מסמל אמביציה בלתי נלאית וגעגועים בלתי ניתנים לשליטה אחרי עושר ומעמד גבוה, שיתגשמו רק במידה מועטה. לעשות עסקים עם יהודי, אתה תשגשג בדברים חשובים. כאשר אישה צעירה חולמת על יהודי, זהו אות שהיא תטעה לחשוב שדברי חנופה הם דברי אמת, ותגלה שהיא רק חברה לתענוגות. כאשר גבר חולם על יהודייה, זה מבהיר שתשוקותיו מקבילות לחושניות ונוחיות, ועליו להפוך עצמו למגן האשה. כשמי שאינו יהודי חולם על יהודים, זה מסמל דאגות חיים ורווח מכך שיתמודד עמן. אם הנך מתווכח עמם [בחלומך עם היהודים עליהם הנך חולם] שמך הטוב בעסקים הינו בסכנה." עלי לאמר שגם כעת בקריאה נוספת כמה שנים לאחר הקריאה הראשונה של פרשנות חלום זו, איני בטוחה אם זה רע או טוב, זה בוודאי אמור ללמד אותנו משהו על מה חשב אותו אמריקאי וכנראה גם חבריו ומשפחתו עלינו.
