אידה קוקוק-קליין
הרצל 22
נהריה -ישראל
דיווח על הבריחה מהולנד לשוייץ יולי 1942
___________________________________________
ביולי 1942 קבלנו, בעלי הקודם הרטוך כהן ואני 'צו-קריאה' ל *Westerbork 1. היות וכבר היינו אז בקשר עם מחתרת שהבטיחה להבריח אנשי צבא * 2 עם נשותיהם לאנגליה, התיצבנו עוד באותו היום בכתובת שניתנה לנו. הובאנו למקום ב *Limburg 3 [חבל ארץ של הולנד] על הגבול עם בלגיה. שם הצטרף אלינו עוד יהודי הולנדי ושלושה שבויי מלחמה צרפתיים שברחו ממחנות בגרמניה ושעכשו היה צורך להחזירם דרך הולנד ובלגיה.
כבר ליד הגבול הבלגי קבל המלווה שלנו הודעה שהכתובת הבלגית אינה בטוחה יותר ואי לכך ישבנו ששתנו אצל איכר בישוב קטן על הגבול. היות ולא יכולנו להישאר שם עד ששוב יחודש הקשר החלטנו לנסות ולהמשיך בכוחות עצמנו וללא כל 'ניירות'. מעבר הגבול ההולנדי-בלגי היה חלק. בבלגיה נסענו בכל מיני 'קווי תחבורה'
קטנים מקומיים עד Mons. מקום קטן על הגבול הבלגי-צרפתי, שם חפשנו עזרה נוספת. למעשה היה לנו מזל כי נתנו לשבויי המלחמה לדבר ומישהו שם עזר לנו לעבור את הגבול. למעשה היינו בצפון צרפת כבר לפנות ערב וכיון שהיה שם עוצר היה עלינו להמצא לפני השעה 8 תחת גג כלשהו. גם כאן שוב עזרה לנו עובדת
המצאות הצרפתים אתנו ומצאנו משפחה אחת שהרשתה לנו לשבת בלילה במטבח. למחרת בבקר עזב אותנו אחד הצרפתים כיון שהוא גר בצפון. ואנחנו החלטנו אחרי התיעצות עם שני האחרים לנסות להגיע לאזור הלא כבוש של צרפת, כיון שהיינו משוכנעים שמשם נוכל לעבור לספרד. היות והיינו חסרי מסמכים ניסינו להמנע
מרכבות והלכנו מרחקים גדולים ברגל. כיון שהיה קיץ ניסינו להציג את עצמנו בפני האכרים כסטודנטים שמחפשים עבודה בחקלאות, הקלה עלינו העובדה ששנינו דברנו צרפתית טובה למדי. אחרי שהיינו בדרכים בערך 10 ימים, ובאמצע אחד הלילות היינו צריכים לברוח, כי שמענו שהאכר שהלין אותנו חשד בנו ואמר לאשתו שלמחרת בבקר יתריע לשלטונות. אחרי הרפתקאות נוספות הגענו לבסוף אל הגבול שבין האזור הכבוש והאזור החופשי של צרפת. זה היה כפר נידח שאת שמו שכחתי כרגע. כיון שראינו שיש משמרות-גבול היינו חסרי אונים והסתתרנו בבית הקברות. שם מצא אותנו הכומר, היינו חמישה והוא אסף אותנו אל ביתו האכיל אותנו ונתן לנו להשאר שם למשך הלילה. עם שחר למחרת הוא הביא אותנו לנקודה שבה הגבול נוצר על ידי עמק, שאותו היינו צריכים לחצות כדי שנגיע לצד השני ב"אזור החופשי". בזמן הריצה ירו עלינו הגרמנים, אבל למזלנו אף אחד לא נפגע, אבל בגלל המהומה ורעש היריות עמדו בצד השני הג'נדרמים הצרפתיים מוכנים לבואנו.
אחרי שנחקרנו ביסודיות נשלחנו למחנה מעצר ב Chaute-neuf -les Bains. זה היה מחנה שזה עתה הוקם במלון ישן ומוזנח ללא מים או תנאים סניטריים סבירים. האוכל היה גרוע ביותר, כמו שהיה בעצם אצל כלל האוכלוסיה הצרפתית באותה התקופה. אנחנו הגענו ב 27.7.42 כלומר שהיינו 14 ימים בדרך. אחרי שהיינו
במחנה הזה כמה שבועות ראינו שהמצב לא יציב, בעיקר כי כל הזמן היו שמועות שהגרמנים ייכבשו גם את החלק הזה של צרפת. ואם כך אנחנו במלכודת והתחלנו לחפש דרכי בריחה.היות והיה מחסור עצום בכח עבודה במדינה [בצרפת] יכולת לצאת מן המחנה אם הסכמת לעבוד ולמעשה להיות עציר במקום העבודה. אנחנו נרשמנו אם כך למשהו כזה והוצבנו לעבודה בעיר Clermont Ferand אצל מישהו פרטי כטבחית
ושרת. שם עבדנו בתנאים מאד קשים שבועות אחדים וכשהתחזקו השמועות על כניסת הגדודים הגרמניים החלטנו לברוח. כבר בדרך פגשנו צעירים הולנדיים שסיפרו לנו שגם אם אתה מצליח לעבור את הפירינאים, למעשה בלתי אפשרי להתקרב לשגרירות ההולנדית. היות וממש לפני הדלת תאסר על ידי המיליציה הספרדית. בינתיים הייתי כבר במצב גופני ירוד ביותר לאור כל מה שעבר עלי ולא יהיה ביכולתי לעבור את הפירינאים ועל כן החלטנו לנסות ולשנות כיוון לשויצריה. דרך Lyon נדדנו עוד מספר ימים בצרפת עד שהצלחנו לבסוף לעבור את הגבול ליד .Annecy אבל לאחר רבע שעה נתפסנו על ידי משמר הגבול השויצרי שהביא אותנו לתחנת גבול. שם נחקרנו שנית וספרנו שאנו הולנדים. בתשובה אמרו לנו שלא יוכלו לתת לנו אישור שהייה כי חיינו אינם בסכנה בצרפת ועלינו לשוב לשם. אני אמרתי שאם כך נשוב וננסה לעבור כי איננו יכולים לחכות בצרפת שהגרמנים יתפסו אותנו ונוסף על כך אני בהריון. בינתיים פגשנו בצרפת כמה אנשים צעירים שנשלחו חזרה על ידי השוייצרים, שסיפרו לנו שהשוייצרים נותנים מקלט רק לאנשים זקנים או לאנשים עם ילדים קטנים. במילא כבר לא ידעתי מה קורה אתי כי כל החדשים שבדרך כבר לא היה לי מחזור. שומר הגבול ניהל שיחה בצרפתית על כך בלא שידע שאני מבינה אותו כי דברנו אתו בגרמנית. שבה הוא שאל לפרטים ו [חסר קטע] שהוא לא מאמין. הדבר היחידי [חסר קטע] היות והייתי כ"כ רזה [חסר קטע] אשה הריונית [חסר קטע]
לבסוף נותרנו כמה ימים במגרש כדורגל ששימש כמתחם קליטה ולא יכולנו ליצור שום קשר עם העולם בחוץ. אחר כך הופרדו גברים, נשים וילדים, כשהילדים הקטנים נשארו עם אמהותיהם. והובלנו תחת ליווי צבאי בטרנספורט ל Oberhelfenschwil, מקום קטן בצפון שויצריה על הגבול האוסטרי. בינתיים כבר היה מחצית אוקטובר ואני הסתובבתי עדיין באותה החליפה שאיתה עזבתי את הולנד ואותו זוג נעלים יחיד, שסוליית אחת מהם התרפטה לחלוטין מן ההליכה המרובה ולמעשה הלכתי יחפה.
בכפר הזה ירד שלג ו[דפוס לא ברור] האכילה והשינה בשני בנינים שונים. כך שכל הזמן צעדנו תחת משמר כבד ממקום אחד אל השני. אחרי כמה ימים ויתרתי ונשארתי לשכב על המיטה ואכלתי רק מה שחברה הביאה לי. זה נמשך בערך 14 יום אז קמה מהומה גדולה בעתונות השוויצרית על התנאים המחפירים במחנות הפליטים, בעקבות הדלפה על מותו של הזמר שהיה מפורסם עוד לפני המלחמה, יוזף שמידט, שגם הוא נכלא באותו הזמן באחד מן המחנות הללו ושם נפטר. זו היתה ישועתי שכן פתאום הופיע רופא להסתכל עלי, קבלתי מזון טוב יותר וטפלו ברגלי שקפאו בגלל הנעלים המקולקלות. בינתיים סודרו [ דפוס לא ברור] לעצירים ההולנדים ונשלחתי ל ל Clarens ליד Montraux , מקום בו נולדה בתי ושבו נשארתי עד אוגוסט 1945.
טיפול רפואי בזמן ההריון היה מינימלי והתבטא בתוספת גזר אחד בארוחת הצהריים.
הערות המתרגמת:
* 1 מחנה 'ווסטרבורק' נבנה על ידי ממשלת הולנד, לפני מלחמת העולם לאיכסון הפליטים היהודיים שברחו מגרמניה להולנד. עם כיבוש הולנד על ידי הגרמנים הפך למחנה מעבר אל מחנות המוות.
* 2 ככל הגברים הצעירים בני גילו אבי גוייס למלחמה, ואחרי שהולנד נכנעה [לאחר חמישה ימי מלחמה], נשלח הביתה.
* 3 לימבורך, היא המחוז הדרומי של ההולנד, שבה נמצאת נקודת המפגש בין הולנד, בלגיה וגרמניה. [גם עיירת מגוריו של סבי היתה שם].
—————–
שלושת דפי המקור שמצאנו היו העתקי פחם [קופי] על נייר דק. המקור נמסר
ל'ארכיון יהדות הולנד- במוזיאון לוחמי הגיטאות'.
תרגום מרים ברוק-כהן [הבת של אידה] מאי 2003 חיפה.
הקו הלבן מסמן את מסלול הבריחה של הורי
