כבר ירדו קצת גשמים – אבל גם עדיין חם – עת הארונות

בסוכות ירדו כבר  כמה גשמים וכעת בקרים קרירים וצהריים חמים  מחליפים ומתערבבים זה את זה. הגשם רחץ ומירק את הרחובות והעצים מאבק הקיץ והאוויר קל לנשימה. בבקר נעים אבל שעות החום מעיקות. כמה ממכרותי כבר תוהות מתי "להחליף ארונות". אני בחרתי לנסות ו"לגמור עבודות" , גם מהאמנותיות וגם מהמלאכה, בכל אופני העבודה שלי סריגים, רקמות, וכמובן תפירות ותיקונים. כיון שיש לי כמה וכמה עבודות שהן 'כמעט גמורות' קורה שכעת אני מסיימת ביום אחד שתי עבודות  בזו אחר זו ומרגישה חרוצה ויצירתית מאד.  אני ממשיכה לבדוק את מדפי ושקיות 'שאריות הבדים' תוך הסתכלות על בגדים ישנים או כאלה שסתם נמאס לי לראותם ו/או ללבשם. ואני מחליטה את מי מהם אשנה, אתקן או אולי אילו שאריות אפשר לחבר למשהו חדש.

מקריאה במרשתת, וממה שאני שומעת מחברות ומכרות סינרים חזרו לאופנה. אנשים פתאום נזכרים שאפשר לחסוך כביסה מיותרת, בגלל כל מיני כתמים בעזרת סינור. יופי!  זה מיד עזר לי לתפור כמה סינרים מבדים שונים, ואפילו שיפצתי סינור קטן ולא שימושי [הבד היה עדין מדי ולא ספג היטב], תפרתי על הבד העדין טלאים של שאריות בדים. הסינור הפך גם לשימושי יותר וגם לנחמד יותר לעין. לא מזמן ראיתי שבגלל חידוש כריות, נשארו לי כמה ציפיות שקטנות מדי לכריות החדשות , הנחתי אותן להסתכלות על צריח נול האריגה….אני בטוחה שלאחר התבוננות של כמה ימים אמצא למה אפשר להפוך אותן. למעשה אני כבר רואה בהן אפשרות לכמה סינורים נחמדים.

במרשתת ראיתי הצעה לנשים שתופרות/ממחזרות להפוך ציפיות לשמלות של ילדות, היתה גם קריאה לתפור שמלות כאלו לילדות חסרות כל באפריקה.

http://threadingmyway.blogspot.co.il/2012/04/more-pillowcase-dresses.html

אגב סינרים מופיעים גם בעבודות האמנות שלי האישיות, בגלל מה שהם מיצגים. כמו כן לפני כמה שנים יצרתי גם כמה עבודות סינרים יחד עם הציירת חיה גרץ-רן, היא ציירה ואני תפרתי ורקמתי. כל אחת מאתנו תרמה לסדרת הסינרים משהו מיכולותיה.

בקיץ זה [שעוד לא ממש נגמר] חשקתי בשמלות, לאחר שנים של חצאיות & חולצות, ותפרתי כמה שמלות. בכלל לא התפלאתי שעיתוני האופנה וחלונות הראווה מלאים גם הם בשמלות, ואני מתכוננת לתפור לי שמלה או אפילו שתיים חורפיות.  יש לי כמה וכמה שאריות קורדרוי יפות, וגם בדי צמר. בדי הקורדרוי, כולם מחצאיות לשעבר וסרפן אחד, הינם בצבעים שונים מאד וצריך לחשוב היטב איך ואם בכלל אפשר לשלב אותם לבגד אחד.אני אוהבת קורדרוי הוא נוח ללבוש, הוא קל לכביסה ויש בו משהו 'הדור-עדין'.

כל הקורדרויים שלי

הנחתי על צריח הנול שלי, את כל קורדוריי, מצד ימין שלושה דקים יותר [הפרחוני, האדום והלבן] שמיועדים לתפירת חולצות. הסגול הלוהט היה שמלת כתפיות בנוסח סראפן, והיתר היו חצאיות. כעת אני יכולה לתכנן מה לעשות איתם.  אגב בארוני ישנן עדיין כמה חצאיות קורדרוי חדשות.

קורדרוי Corduroy , שימש במאות ה17 וה18, כבד חזק ועמיד לבגדי המשרתים של בית המלוכה והאצילים בצרפת ומכאן שמו  Cord du Roi .

בינתיים גגלתי קצת בגוגל וחיפשתי במושגים כמו 'שמלות קורדרוי מוטלאות' [Patched Corduroy Dresses ] או שמלות קורדרוי מחודשות וכולי. גיליתי שהמרשתת מלאה וגדושה במיחזור בגדים. יש אפילו אתרים של אנשים פרטיים, מפעלים ורשתות שמוכרים בגדים כאלה מכל הסגנונות במחירים די גבוהים. וישנם הרבה אתרים ובלוגים של [בעיקר נשים] שמתחלקות ברצון בידיעות איך וכיצד למצות ולהשתמש בכל פיסת בד שיש לנו בבית.

הנה כמה כתובות של בלוגים מענינים שבהם רואים מה הכותבות עושות עם שאריות בדים

http://www.journaltextile.fr/

http://nish25.blogspot.co.il/2010/12/25-things-to-do-with-old-jeans.html 

http://tennesseechimesin.com/id3.html

 

Print Friendly, PDF & Email
פורסם בקטגוריה אוספים, אמנות ישראלית, כללי, ממצלמתי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

6 תגובות בנושא כבר ירדו קצת גשמים – אבל גם עדיין חם – עת הארונות

  1. מאת רבקה פרידלנדר‏:

    נהדר והנה למדתי את מקור המונח קורדרוי. תודה. אוהבת את הצילום עם הבדים שעל הנול ובכלל את האוירה של הרשומה הזו. תודה

    • מאת mirjam‏:

      תודה רבקה. אכן שמות הבדים ואופני העבודה עמם הם מקור נפלא לפרקי היסטוריה!. שכן הטקסטיל הינו חלק מהתרבות האנושית. מרים

  2. מאת שושן‏:

    ממש אחלא!

    בהצלחה ןמחכים לתוצאות

  3. מאת יעל‏:

    לא קשור לקורדרוי ואפילו לא למלתחת חורף חדשה – אבל נתקלתי בבלוג מעניין מאוד שעוסק בכל נושא הרקמה ובכלל אומנויות סיב, שרציתי לשתף אתכן (אתכם?) בו.

    http://embroideryasart.blogspot.co.il/

    תמונות מקסימות של עבודות, וכן רשמים משתי תערוכות חשובות בנושא. אחת נקראת under 40 40 שחוץ מהגבלת הגיל הלא נחוצה נראת מרתקת ואחת של שטיחים של וב"הזמנת" Alghiero Boetti
    מקווה שתהנו כמוני!

    • מאת mirjam‏:

      תודה יעל, על הקישור לבלוג המענין הזה. את עבודותיו של בואטי גיליתי בתקופה שעבדתי על מפות הנין הערים, שאח"כ הוצגט במוזיאון עין חרוד בתערוכה "התרשמויות מפה"
      עבודותיו מענינות אך לימים, משגיליתי שבעצם הוא רק עיצב אותן וכי נתן לנשים מקומיות לרקום את העבודה שלו, איבדתי חלק מהתלהבותי לעבודות שלו. עבודות משותפות חשובות ונכונות כאשר הן מוצגות אח"כ כעבודה קבוצתית [השתתפתי בכמה עבודות כאלו], לא כאשר המעצב לוקח את כל הבמה ומציג אותן כמעשה ידיו. שוב תודה מרים

  4. מאת יעל‏:

    אכן, קיימת בעייתיות רבה בנושא זהות ה "יוצר" בסוג כזה של עבודות. מפריע לי
    שאותן נשים שביצעו את העבודות המקסימות הללו מעולם לא קיבלו את הקרדיט המגיע להן . לראיה, הן מזוהות כקבוצה ( "נשים אפגניות") ולא בשמותיהן. מצד שני, גם רבות מעבודות הרנסנס הגדולות בוצעו ע"י מספר רב של אמנים, כאשר רק ה Maestro הגדול נזכר כיוצר שלהן. לא שזה מצדיק את ההתנהלות של בואטי. מסכימה איתך שעולה מזה ניחוח קולוניאליסטי/ שוביניסטי קל…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.