מאמצע שנות ה1980, נסעתי פעם בחודש לפגישה של 'האגודה הירושלמית למלאכת מחשבת בחוט'. פגישות כללו מכל טוב, מיגוון הרצאות בכל נושא הקשור למלאכת היד, או כמו שאנו אומרות כעת אמנות סיבים.
ב-1989 הייתה לנו פגישה מרחיבת דעת על סריגה, בתחילה דברה דר' אביגיל שפר הארכיאולוגית, 
שחפרה יחד עם יגאל ידין במצדה על הגרב שנמצאהשם. היא ספרה שכאשר נמצאה הגרב, קרא לה יוסף ידין, זרק לידיה את הגרב ואמר לה לחקור אותה. דר' שפר ידועה גם בחקר אבני משקלות ששימשו לאריגה ובחקר אריגים שנמצאו במצדה, ובעין בוקק, כמו גם בסיבכת שיער מחפירות כרכור עילית ועוד. את סיבכת השיער שיחזרה בזמנו הגברת מרים וובר וזה נושא לרשומה אחרת.
אחריה דברה אשה שגדלה בצפון אפריקה והיא ספרה לנו כיצד אביהשעבדבשדה תעופה של הצבא הבריטי, אסף פסי מתכת של גלגלי אופניים ויצר מהם שיפודי סריגה לכל נשות המשפחה. כמו כן קבלנו הרצאה והסברים לסריגת גרביים תורכיות ואחרונה חביבה, מישהי מכרה צמרים שהיא טוותה, וצבעה במו ידיה. היא הביאה אתה כדורים קטנים מכל צבע, כדי שמי שרוצה לקנות תזמין כמות רצויה בצבעים שהיא רוצה. משום מה לא רציתי כמויות אבל רציתי מאד דוגמית אחת מכל צבע שהיה לה. משקלן של הדוגמיות לא היה זהה. היו כדורים קטנים במשקלים שונים. קניתי משקל כללי שידעתי שיספיק לי לסוודר.
כבר בנסיעה הביתה תארתי לעצמי כיצד לנצל את החוטים הללו כך שהצבעים יתחלקו על כל הסוודר וככה הגעתי לרעיון להתחיל בעיגול שמסביב לצוואר ולסרוג משולשים מכמה שורות הולכות ומתקצרו בכל צבע. לאחר מכן תיכננתי לסרוג את גוף הסוודר בחתיכה אחת פס הכפתורים,חלק קדמי, גב ועוד חלק קדמי ופס האיבקות בחתיכה אחת. כדי שיהיה מענין סרגתי את כל הפיסה הזו על מסרגה עגולה, כשכל כמה עיניים החלפתי צבע, ומדי פעם סרגתי צבע אחד כמה שורות כדי לקבל כתם ומדי פעם זרמתי עם השורה והחלפתי צבע מדי פעם. התכוונתי מראש ללבוש את הצד הסרוג בעיני שמאל, כי החלפות חוטים בצורה זו נראים בעיניי הרבה יותר ייפות. אחר כך השרוולים ולבוף כשראיתי שנותרו לי שאריות סרגתי ברדס, בסגנון דרום אמריקאי.
