משך שנים רבות, לבשתי את שלושת המעילים שלי בגזרת מעיל מדבר ללא סגירות. הם ישבו יפה על כתפיי, ובמקרי הצורך הנדירים שלא רציתי שייפתחו, סגרתי אותם עם סיכה קישוטית.
אחת התוצאות של מחלת הסתיידות הגידים, והתרופות שאני מקבלת כדי 'לנהל אותה' היא הרזיה. וככה 'נעלמו' הכתפיים שלי והמעילים התחילו לגלוש מכתפיי, כל פעם שיצאתי לרחוב הם גלשו ממני. הסתבכו במקל ההליכה וכמעט גרמו לנפילה. זה כמובן דרש טיפול. לאחר מחשבה החלטתי לקנות לחצניות גדולות ולתפור בכל מעיל 3 לחצניות אחת ליד פתח הצוואר, ושתיים בערך באיזור במותניים כך שאשמור על המנח של שני הצדדים האלכסוניים של קידמת המעיל.
הראשון לטיפול היה מעיל הבורדו, שהינו תאומה של חצאית משבצות. באותה הזדמנות החלטתי גם להוסיף כיסים. מצאתי פיסת בד מתאימה למעיל. הוספתי את הלחצניות, כיסיים, והחלטתי גם לקשט את עורף המעיל ואת קצות התפרים שבשני צידיו.
לשני המעילים האחרים הוספתי בינתיים את הלחצניות, וטרם החלטתי אם אוסיף עוד משהו.
העלמות הכתפיים גרמה לכך שסוודר אהוב עלי, שפעם צווארונו חיבק את צווארי תלוי עלי כאילו יש לו מחשוף גדול. חיפשתי שארית צמר של הסוודר. לא מצאתי, אבל יש לי מוביוס מאותו הצמר. כיוון שזה לא המוביוס היחיד שלי. החלטתי לפרום חלק ממנו. כרכתי את הצמר על קולב פלסטי, טבלתי אותו במים חמים [לא רותחים חלילה]. עם שמפו תינוקות. . כיון שלקולב יש וו, אפשר לתלות את הצמר לייבוש במקלחת. לאחר היבוש גלגלתי לכדור. אני סורגת סוודרים בחתיכה אחת ללא תפרים ומתחילה אותם מהצווארון, מה שמקשה על פרימת הצווארון שסרוג בדוגמאת עין ימין , עין שמאל. לאחר הסתכלות ארוכה, החלטתי להעלות עיניים בראש הצווארון. לסרוג את כל השורות בימין, כך שנוצר צוארון שכלפי חוץ שורה אחת ימין ןושורה שמאל. בשורות השמאל פחות רואים הורדות. מעל שורות הללו סיימתי בפס סיום חביב של משולשים.אחת המעלות של המצב הוא שהשרוולים 'התארכו' .
יש עוד תיקונים בדרך…..כמה טוב שאני אוהבת את עבודת מלאכת המחשבת.