אחרי שסרגתי את משולש המשולשים בשני חוטים שונים, התחלתי לשאול את עצמי איך זה היה נראה אם הייתי סורגת אותה הדוגמה עם אותו חוט מחליף צבעים, כלומר כל המשולשים ייסרגו באותו החוט.
אני אוהבת חוטים מחליפי צבעים, תמיד יש איזו הפתעה בזמן הסריגה. יש להבין את הצורה שבה נוצרים החוטים הללו. הם מגולגלים על תופים ענקיים שמועברים מדוד צבע אחד לאחר השני כשכל פעם קטע מסוים מאד של החוט נטבל ונצבע בצבע אחר, היצרן שולט באורכי הקטעים הצבועים, ככה נוצר חוט שעליו המרחק בין צבע א' לצבע ב' או צבע ג' , הנו תמיד זהה. יצרן איכותי דואג גם לגלול את הפקעות ככה שכולן תתחלנה עם אותו הצבע ובאותו אורך צבע.
כעת הסורגת יכולה להחליט [כמו שאני עשיתי בסוודר הרגלן שסרגתי בחתיכה אחת] האם למשל שני
השרוולים יתחילו באותו גוון ויראו זהים, או האם היא תמשיך לסרוג בכדור חלקי ולמשל תתחיל כל שרוול בגוון שונה.
התקבצות הצבעים לגוש מאותו הצבע תלוי באורך השורות הנסרגות. ככה שאם הייתי סורגת 2 מלבנים בעלי אותו מספר עיניים, מקפידה להתחיל אותם כל פעם באותו המקום וסורגת אותה הדוגמא ואותו מספר שורות , אקבל שני מלבנים זהים.
במשולש המשולשים, נסרגים משולשים שמתחילים על אחת הצלעות של המשולש שווה הצלעות, ומורידים עיניים בכל שורה שניה. בכל רובד יש פחות משולשים =פחות אורך חוט, ככה שכל פעם הצבעים מתקבצים על פני השורות במקומות שונים.
שני הצעיפים נסרגו באותה דוגמא, מכותנה 100%, באותו שיפוד 7 מ"מ. הראשון נסרג עם שני חוטים שונים ואי לכך המעבר ממשולש למשולש נעשה תמיד בקצוות היתר. השני נסרג מאותו החוט אי לכך מעבר החוט נעשה פעם אחת שהתחלתי את סריגת המשולש בעל היתר כלפי מעלה בכיוון שונה מאשר את המשולש עם היתר כלפי מטה. מה שגרם לכך שפעם ההורדה הייתה בתחילת שורה ופעם הייתה בסוף השורה. אך זה לא שינה כלום במראה הכללי.
בצעיף הראשון גבולות המשולשים ברורים. בצעיף השני יש אשליה אופטית של פסים ארוגים או קלועים שאינם קיימים אלא בעיני הצופה.
שני הצעיפים היו חוויה סרוגה נהדרת.
מהחוט של המשולש העליון, סרגתי גם עליונית לעצמי, ואפשר מיד לראות כיצד בשורות קצרות שאינן
משנות את אורכן הצבעים מסתדרים בשורות ישרות.