בגלל המתרחש באוקראינה, יש אנשים שנזכרו בהאטמן פטליורה

כמה וכמה אנשים הזכירו השבוע את ההטמן פטליורה שעמד בראש פוגרומים נוראים ביהדות אוקראינה. משום מה חלקם לא הזכירו את שלום שוורצבארד, היהודי שהרג את פטליורה.

אני שמעתי את הסיפור הזה מילדותי, באופן מפתיע מהדוד רבא שלי אלברט דה יונג שהיה פציפיסט ופדגוג, ובכל זאת בתקופה שגרתי בביתם אחרי מלחמת העולם השניה היה אומר לי :'ליהודים זה מותרות להיות פציפיסטים.'   את הסיפור של שלום שוורצבארד, נהג לספר לי כשלא רציתי לאכול או לפני השינה. לימים שוחחתי על כך עם בניו [בני הדודים של אבי] , איך זה שאיש כזה סיפר לי את הספור הזה כה הרבה פעמים. אחרי זה  רודולף הבן הצעיר כתב לי את הקטע הבא במכתב והסיפור זהה לחלוטין למה שהדוד אלברט סיפר לי

שוורצבארד¹ אבא שלי שלי הכיר אותו. הוא השתייך לקבוצה של אנרכיסטים גולים מרוסיה ואוקראינה שישבו בפריס ושעמם היו לאבא הרבה קשרים, גם מפני שהוא עצמו גר בשנות העשרים [של המאה ה–20 מ.ב.כ.] כחצי שנה בפריס. שווארצבארד תיקן שעונים וחנותו הייתה כל כך קטנה שהיה בה מקום רק ללקוח אחד. אפילו האנרכיסטים חבריו לדעה, הופתעו מהתקפתו² על פטליורה ההטמן [Hetman] האוקראיני, שהיה אחראי לרציחת כל משפחתו כ80-90 נפש³. הוא אף פעם לא גילה כלום על הטרגדיה המשפחתית שלו או ענייניו האישיים. רק לאחר שירה בפטליורה והרגו, נזכרו חבריו שהוא נראה מספר פעמים באזור מאד יוקרתי רחוק ממגוריו שבו בעצם לא היה לו מה לחפש. הוא ידע שפטליורה גר שם היכנשהו, ברגע מסוים הוא הופיע מולו ברחוב שקט ושאל אם הוא פטליורה? כשהוא אישר זאת שלום ירה בו למות, טייל אל תחנת המשטרה הקרובה, מסר את אקדחו ואמר מה עשה ולמה עשה זאת. זהו הסיפור, בכל אופן הסיפור כפי ששמעתיו מאבי⁴. שוורצבארד זוכה מאשמה על ידי בית המשפט הצרפתי. עורך הדין שלו היה טורס [Torres] עו"ד מפורסם שהגן על הרבה מהפכנים. שוורצבארד נסע לאחר מכן לאוסטרליה שכן פחד מנקמת הלאומנים האוקראיניים. אני סבור שנפטר שם במשך מלחמת העולם השנייה⁵. ראיתי פעם באחד מהארכיונים האנרכיסטיים במכון⁶, גזיר עיתון על פטירתו אבל אין לי רישום מדויק על כך. יש ספר תמונות Jahre Weltgesschihichte 1910-1930 שבו יש תמונה של המשפט בפריס.