מיחזור משביח כתהליך חשיבה

לפני כמה וכמה חודשים  כתבתי בויקיפדיה את הערך  'סוזני (טקסטיל)' וכמה שבועות לפני כן כתבתי את הערך 'סאשיקו (טקסטיל)' בהכנה לכתיבה כזו שבתי וקראתי בספרים שיש לי, חיפשתי ומצאתי על המרשתת עוד מאמרים, סרטונים ומידע נוסף.

שני הערכים האלו מצטרפים לעוד שני ערכים שפרסמתי לא מזמן 'בורו (טקסטיל)' ו'קנטה (טקסטיל)'  הסוזני הינו סוג של יצירה ברקמה, הסאשיקו, הבורו והקנטה הם שיטות תיקון מסורתיות של העמים האסיאתיים. בכולם ניכר שיש כבוד לתיקונים, שלא כמו במערב שבה עדיין נפוצה חלקית הנטיה להסתיר את התיקונים, בילדותנו קראו לתיקונים הנסתרים הללו 'תיקון אמנותי'. בגדים מוטלאים נחשבו לבגדי עניים או צוענים. אמי רקמה מעל חורים בבגדים והוסיפה תוספות כאלו שנראו כחלק ראשוני של הבגד. נשים רבות נהגו כך, אבל לא דברו על זה, כאילו שהקרע או הכתם לא היה ולא נברא. וחבל כי כיום חלק מהממחזרות הצעירות, כותבות לפעמים כאילו הן המציאו את המיחזור. ואני דוקא מציעה לממחזרות להציץ בספרי תפירה ישנים, כי הדורות הקודמים לנו היו מאד יצירתיים בענין הזה.

כל מורותי לתפירה בבית הספר היסודי, אמי שלימדה ושיתפה אותי בתפירה, עיתוני התפירה ההולנדיים  שהוציא לאור הדוד E אחיו של סבי ואפילו אחת מחברותיו של אבי, שהיתה עובדת של דיור, שבו והסבירו לי שאימרות מסיימים בתפר נסתר !. עם התקדמות החיים והתרבות הנסיון שלי בתפירה ושאר מלאכות היד שלי, רכשתי את מכונת התפירה הראשונה. שמחתי בה מאד בעיקר כי למרות אהבת העשיה שלי בידיים, זה לא היה תמיד קל. מחלת קדחת השיגרון שתקפה אותי בגיל 16 ומאז ביקרה אותי מדי כמה שנים, לפעמים האטה את כוח העבודה של הידיים.  עדיין רציתי לרקום בידיים אבל לתפור נראה לי בהחלט מתאים יותר במכונת תפירה. יום אחד בתקופה שהתחלנו ללבוש מיני, בעודי מתאמצת לקצר עוד חצאית בתפר נסתר, חשבתי 'למה אני מתאמצת כל כך להסתיר את התפר הזה? הרי כולנו יודעות שהוא קיים, להיפך אני אעשה ממנו תפר קישוטי'. במכונתי דאז אפשר היה רק לתפור תפרים ישרים, קפלתי את האימרה יפה, חיברתי בסיכות ותפרתי את האימרה בתך ישר בצבע נוגד לצבע החצאית. אמי שבאה לביקור השבועי שלה ביום ג' אחר הצהריים [מנוחת החנויות השבועית]  כמעט התעלפה, אחר כך היא כינתה זאת:' קיטש, המוני, לא יפה'. נעלבתי קצת אבל התעקשתי ואמרתי לה שראיתי תמונות של משהו שנקרא מכנסי ג'ינס מאמריקה ושם רואים תפרים מודגשים בתפרים שבהם רואים את החוטים בחוץ!!!  לימים התחלתי לסיים את אימרות החצאיות והשמלות בתך זיגזג. במעיל החורף שלי עיבדתי את שולי הפתח הקדמי בתך רקמה עם לבבות.

אני סבורה שבאותה תקופה התחלתי להבין את הבדים הרבה יותר טוב, לפני שחתכתי משהו הייתי מתבוננת עליו, רואה האם יש לו שוליים מענינות שבהן אוכל להשתמש כמוטיב או כאימרה בבגדים שאני יוצרת. לעיתים אפילו קניתי שאריות בד שהיו להן שוליים מיוחדים או משהו אחר שאוכל להשתמש בו בצד החיצוני הגלוי של הבגד. התחלתי 'לקרוא' בדים, לעיתים אף 'שוחחתי' עמם.  במקביל התחלתי להתבונן על גיזרות ו'לפרק' אותן במחשבתי לקטעי צורות. ככה התערבתי פעם עם חברה שגם היא תפרה לעצמה, שאני יכולה לתפור שמלה קיצית מ-2 טרפזים לחצאית, שני ריבועים לחלק העליון, ושני פסים לכתפיים.

איפשהו בתהליך העשיה והחשיבה הזה התחלתי גם לסרוג בחתיכות שלמות, כלומר ליצור סוודרים ללא תפרים, כל עשיה כזו דורשת מחשבה רבה ותכנון מראש מה ואיפה מוסיפים או גורעים עיניים והקפדה על המידות.

כשהתחלתי ללמוד אריגה, היה לי חבל לחתוך את האריגים שארגתי. אז כעבודה ראשונה לחוג באוניברסיטת בוסטון, עיצבתי עליונית שלא אצטרך כמעט לחתוך, לא הצלחתי לחלוטין אבל את רוב העליונית ארגתי בצורה שאוכל לתפור אותה לאחר קיפולים.

עדיין התבוננתי בגזרות מוכנות אבל יותר ויותר עיצבתי לעצמי בגדים בחשיבה שנעה בין התיחסות למראה הבד לבין מה שנראה לי נוח ומתאים לי. גם בסריגה עברתי תהליך דומה התבוננתי על דוגמאות חדשות כדי להרחיב את ידיעותי, קראתי הרבה על הבגדים שיצרו הקדמונים, על ליפוף בדים וכיווצים כדי שלא יצטרכו לחתוך את הבד שנארג בזמן כה רב.

השילוב של יצירת סריגים ללא תפרים ובגדים תפורים מיריעות גדולות שצריך ואפשר לקפל ולהמעיט בחיתוך, פיתח בי כישורי יצירה נרחבים וטובים יותר.

תמיד אהבתי לפתור בעיות יצירה, לחבר בין קטעים ובדים ולחבר צבעים שפעם לא הייתי מחברת. כל השנים תיקנתי ויצרתי כל מיני בגדים שונים, ובשנים האחרונות אני בעיקר משתמשת בבגדים הישנים שלי +שאריות בד שונות, ליצירת בדים חדשים. מעיזה לחבר צבעים שלא הייתי מחברת קודם. נסיון חיי מתבטא יפה בבגדי המחודשים. שינויי הגוף של  הגיל, ובעיות בריאות משפיעות גם הן על יצירת הבגדים החדשים. אני אפילו מתלוצצת שכשרונות היצירה שלי מחפים או מפצים אותי על המצב הבריאותי.

לפני שאני עושה שינוי כלשהו בבגד ישן, אני מתבוננת בכל הפרטים שלו ובוחנת אלו מהם ישמשו אותי במיחזור המשביח ובאלו אין לי שימוש. למשל באחת השמלות שיצרתי מחצאית וחולצה הפתרון היה להניח את החולצה על הצד ולהשתמש בחולצה כששהיא מקופלת לאורכה, ככה יצרתי לבבית ושרוולים מהחולצה החתוכה .  תהליך היצירה במיחזור משביח הוא תהליך חשיבה מרובה לפני שבכלל גוזרים משהו.

לפעמים אני שמה צילום של הבגדים המחודשים שלי ברשתות חברתיות והמומה מהמספר הרב של סימני הליייק והתגובות, שאנשים מוסיפים מתחתם.

כשאני עסוקה ביצירה אני מרגישה טוב יותר, מרגישה עושה משהו עבור עצמי ועבור אחרים. אני מקווה שאוכל ליצור עוד שנים רבות.