אהיל עשוי ממפיות תחרה בלויות, וקרעי תחרה
'הצורך הוא אבי הההמצאה' ציטט לי פעם מישהו. ואכן פעם אחר פעם, אני נהנית לחשוב כיצד להפוך דברים ישנים שכבר איני משתמשת בהם כמות שהם, למשהו אחר שאני זקוקה לו או עשויה להשתמש בו. אני אוהבת למחזר!
את המנורה העומדת, קנינו לפני המון שנים עם אהיל מנייר, אחרי שהתבלה החלפתיו באהיל עשוי מבד יוטה, וכשזה נקרע מיושן , יצרתי אהיל זה מקרעי מפיות ותחרות, שסביבן צינרתי בצורה חופשית.
2 צידיו של תיק קניות גדול, עשוי משאריות וקרעי בגדים, על בטנת חולצה ישנה ובלויה
תיקי ניילון ופלסטיק, מזהמים את הסביבה. בתיקי בד אפשר לשוב ולהשתמש שוב ושוב, כשהם מתלכלכים מכבסים אותם. אפשר לקפלם בארנק היותר קטן או להחזיקם באוטו, עד שנזקקים להם. התיק הזה, כמו אחרים שתפרתי, עשוי משאריות בדים וקרעי בגדים ישנים, [כבר לא לבישים] הוא גם ניתן כמתנה למישהי.
נשות האצולה הוויקטוריאנית מיחזרו בגדים, כי התייחסו לבד יפה כאל נכס וחלק מהונן.
נשות האצולה באנגליה של המלכה ויקטוריה, נזקקו להרבה בגדים, בד יפה היה השקעה כספית. לכן לאחר שלבשו שמלה מסוימת כמה פעמים, הזמינו תופרות שפרמו את הבגדים ותפרו מהם שמלה בגזרה חדשה. בתמונה הימנית רואים מעיל שהיה במקור מעיל גברי. השמלה משמאל היתה קודם חליפת חצאית ועליונית. במוזיאוני הבגדים יש בגדים ששונו כ4-5 פעמים, ולאחר מכן מצאו להם כל מיני שימושים נוספים. בגדים טובים אף נרשמו בצוואות כחלק מהירושה.
הנה ציור מספר המעודד שימוש נוסף בבגדים, הצעה לגזור כפפות וכובע ממעיל ישן
לא רק שאני נהנית לעשות לעשות דברים חדשים מישנים, אלא אני שמחה לראות ספרים של בעלי רעיונות נוספים. מעיל ישן יכול להפוך לכובע וכפפות חמים. מעיל שלי הפך לאפודה. שני מעילים התחברו לפונצ'ו וכולי והשאריות הכי קטנות תמיד מוצאות דרכן לשטיחי קיר.
סך הכל זה נחמד , מפעיל את הדמיון, וגם משעשע, חברה ותיקה, נוהגת לשאול אותי כשאנו נפגשות" מה זה היה קודם?". קריקטוריסטים שונים גם מתלוצצים על אהבת המיחזור הזו.
ואכן ממחזרות תמידיות כמוני, מרבות לצחוק על זה, וכמובן מתחלקות עם עמיתות בכל מיני 'שאריות', טלפונים ודואלים בנוסח:" חסרה לי חתיכה עם עם שפריץ אדום/ קטע עם פרח כלשהו/ אולי יש משבצת ירוקה" , עוברים בינינו, כל הזמן. וכמובן שמחות לפגוש 'קטע מהשמלה היפה ההיא שלי על שטיח הקיר שלך! ' או רקמה חמודה שהייתה אצלך על חולצה מקשטת מעיל שלי.! וכולנו שמחות בחלקנו.
הגברת שתפרה בגד משאריות בד הריפוד של הספה
הרשומה הזו נוגעת לליבי…
אחת הסיבות העיקריות בגללן אני אוהבת לעשות שימוש חוזר* בחומרים שסיימו מחזור חיים אחד, היא שהתוצאה הרבה יותר מגוונת, מעניינת ובלתי צפויה מעבודה שנעשתה מחומרי יצירה מתועשים. באופן משעשע השימוש החוזר, וההתייחסות לחומר לא כאל משהו חד פעמי, מובילה ליצירות שהן חד-פעמיות, יחודיות.
למשל – כשאני יוצרת חוט מסדין ישן העובי שלו משתנה, הגוונים משתנים (קטע בסדין שדהה בשמש, כתם), והסיכוי שאני אמצא עוד סדין זהה ואוכל לגזור ממנו חוט זהה הוא מזערי. לעומת זאת, אם אני אקנה חוט בחנות הוא יהיה אחיד בעוביו ובצבעו (אלא אם כן זהו חוט מחליף צבע, וגם אז קצב ההשתנהות והחלפת הגוונים הוא קבוע), ואני אוכל להגיע לחנות שוב עם מספרו הקטלוגי ולקנות חוט חדש. משעמם :-).
* מדוייק יותר להשתמש במונח 'שימוש חוזר' – 'מיחזור' הוא תהליך של פירוק מוצר שיצא מכלל שימוש בתהליך תעשייתי והפיכתו לחומר גלם, 'שימוש חוזר', לעומת זאת, אינו מצריך תהליך עיבוד והפיכה לחומר גלם, ומאפשר שימוש בחומראו במוצר כמו שהוא.
השימוש החוזר, כמובן גם עדיף מבחינה סביבתית, כי הוא לא צורך אנרגיה ולא פולט מזהמים כמו המיחזור.
שלום ארבל, אכן התלבטתי בין הביטויים 'מיחזור' ו'שימוש חוזר', ואני חושבת שאני עוסקת בשניהם, לעיתים בו זמנית על אותו פריט. חשוב לי שאנו נשוב ונהנה מהחומרים הללו, תוך שימוש בכל מיני דברים שנוספו להם בשימוש הראשון [ תפרים, רקמות ועוד] לא מזמן שיניתי חצאית ששילבתי בה פסי גינס מחצאית ישנה שקבלו פסי דהייה. מרים