ב-2006 הזמין פרופ' חיים מאור קבוצה של אמניות ערביות ויהודיות להציג בתערוכה בשם פָסָטִין – שְֹלָמוֹת בגלרית האמנות של אום אל פאחם.
שמחתי להשתתף עם כמה מתלמידותי לשעבר, עם חברות ועם מכרות חדשות. התערוכה היתה יפה, מקיפה ומשכה קהל רב, אפילו הביביסי טרח לשלוח מראיין, שאחרי שחקר את חיים מאור ואותי בשלל שאלות מכוונות שנועדו להראות שאנו שונאים אחרים, הוציא כתבה מוזרה למדי שבה לא נכללה אף תשובה חיובית שענינו לו. התערוכה היתה מצוינת אך לי הפריעו שני דברים, בפתיחה ברכו רק גברים וכדרכם של גברים מברכים בתערוכות עם רקע טקסטילי שבהן משתתפות רק אמניות , הושמעו מילות השטות 'עמלנות נשית ' או 'הנשים שמאז ומתמיד עסקו בעבודות יד' וכדומה.
כשחיים מאור ספר לנו שהוא מתעתד להרחיב ולהעביר את התערוכה לאוניברסיטת באר שבע בשם רקמות, רקמה וקליגרפיה באמנות העכשווית בישראל.
החלטנו יחד שאני לא אשתתף בתערוכה כאמנית , אך לעומת זאת אכין חומרי עזר לתלמידיו לאוצרות. כך נולדו שלושת ההרצאות הבאות:' תדמית מדומינת-לא רק נשים עוסקות בסיבים', תדמית מדומינת-אורנמנטלי ודקורטיבי הם לא רק קישוטים', 'תדמית מדומינת: אוצר לא רק תולה תערוכות ולמה דפקת מסמר בעבודה שלי?'.
