ברוך שובך לכתוב דר' יוחאי רוזן

מרצה לאמנות ובלוגר מאד מוערך , שיצא לחופשת מחקר וכתיבה שב לכתוב ולהרחיב את לבנו וידיעותינו במאמריו , ברוך השב לכתוב דר' יוחאי רוזן       https://horror51.wordpress.com/   .

ברשומתו השניה  בבלוג החדש שלו,  'קרוליין סמית: ריקוד המוות' , הוא מפנה את תשומת לבנו לפסלת ההולנדית המענינת הזאת ויש להניח שלא הייתי קוראת או שומעת עליה כי בעיתונות שלנו כמעט ואין יחס לאמנות כזו. תוך כדי הסבריו הוא תוהה על בעיות המידרוג בעולם האמנות כלפי היוצרים בחומרים וצורות שונים מאשר הצירים והפסלים ה'קונבנציונליים'.   גם בעולם הסיבים יש עדיין אנשים שמתלבטים בה [אם כי פחות ופחות לשמחתי ] בעיקר משום שהם מוטרדים מדי בהקשבה לאמנים  שאינם עוסקים בחומרים אלה.

Jo Ellen Trilling

Nina Vivien Huryn

הרשומה על קרוליין סמית הזכירה לי יצירה שראיתי בקטלוג  `Art Forms And The Body ` שיצא לאור לרגל תערוכה בשם זה. ` Western Fringed Jacket, by  Jo Ellen Trilling  1989  ובמידה פחותה אבל גם היא מתחברת   `     Skeleton Rodeo by Nina Vivien Huryn  1988

Nina Vivien Huryn

שאלת המידרוג של אמנויות שונות, שבהן משתמשים בחומרים, אופני עשייה ומושגים המשמשים גם  למלאכת מחשבת, 'הפריע' במשך שנים לאמנים שבחרו באופן מודע ליצור בצורות אלו. כאמנית סיבים שמודעת היטב לקו הנסתר שעדיין קיים בין שני אופני היצירה הללו. אלא גם משוטטות במרשתת וקריאה רבה, אני חשה שהתקרבות בין שני הצדדים הולכת וגדלה [ובל נשכח שזהו קו שגדל עם הדורות מטעמים שונים] עד שכבר אין שום הצדקה לטעון שצד אחד נעלה או יותר אמנותי מאשר הצד השני. הדבר שבאמת חשוב לצופים הוא 'האם היצירה מספרת ספור טוב ומתאים ?' האם חווים משהו כשרואים אותה?. האם האמן ידע להשתמש בחומרים שלו בצורה שיעשירו את האמירה של היצירה?.