הכל חוזר… אבל אחר….

אני נהנית לפתוח את הבקר, בהתבוננות בתמונות שונות על המרשתת. תמונות של חיות, מי לא אוהב אותן?. נדמה לי שהחיה הכי מצולמת/ מצוירת היא כנראה החתול.  כעת נתקלתי במאמר שטוען שכבר ב1870 היה שגעון של צילומי חתולים בצורות שונות.

http://io9.com/5900334/even-in-the-1870s-humans-were-obsessed-with-ridiculous-photos-of-cats

כמובן שאני מסתכלת על אמנות הסיבים, מלאכת מחשבת, שימוש מחודש של פריטים שונים וחידוש בגדים. שני האחרונים הינם נושא נכבד הממלא בלוגים, מאמרים, תמונות ברשת Pinterest וכל אתר אפשרי. לאלו מביננו שגדלו כמוני לאחר מלחמת העולם השנייה ובשנות הצנע הראשונות של ארצנו, זה מראה חוזר אבל אחר. בשנים ההן באמת לא היה הרבה ומי שרצה/תה לחדש משהו יצרה כמעט יש מאין. כיום יש יותר מדי שפע, של חומרים שונים, כלי עזר שונים [כל מיני מחטים, שיפודים, קרסים, דבקים, ספרי עזר, אפילו סרטוני עזר על המרשתת, שמראים מה ואיך לעשות, עד הפרט האחרון.

בשנים האחרונות נפוץ השימוש ב'חוטי טריקו' , בין שהם קנויים ממפעל שמתמחה בסריגת הטריקו או שחותכים לבד חולצות טריקו ישנות שנמצאות ברוב הבתים. היום ראיתי בבלוג של פם הצעה הכנת חוטים כאלה ונזכרתי שפעם כאשר רק נישאתי והיינו סטודנטים שחיו על שכר מינימלי, חשקתי בשטיחון ליד המיטה, אלא שבימים ההם זה נחשב לוקסוס. כיון שגרבתי גרבי ניילון, עלה בראשי לחתוך מהם חוט מתמשך, ולצנר מהם שטיחון. חתכתי את הגרביים הישנות שלי ושל אמי ויצרתי חוט ארוך. גיליתי ש'עמוד' מצונר מחוט גרב ניילון, לא יושב יפה וניסיתי כמה רעיונות. בסוף ראיתי שהכי נוח יהיה לקחת סרגל עץ רחב, שמעליו צנרתי את העמוד. ככה יצרתי שטיחון בגווני ניילון שונים. ששימש אותנו כמה שנים ליד המיטה, אחר כך הפך לשטיחון אמבטיה. בגלל היותו עשוי מניילון, הוא ספג נוזלים אך גם התייבש יפה וגם אפשר היה לכבס אותו במכונת הכביסה כשהיה צריך. השטיחון הזה שירת אותנו מעל 30 שנה עד שהתבלה ורק אז נזרק. לצערי לא צילמתי אותו, מי חשב על צילומי עבודות יד בזמנים ההם?.

http://www.threadingmyway.com/2015/10/t-shirt-yarn-projects.html#more

כאשר אני יוצרת בגד חדש מבגדים ושאריות בד ישנות, אני מרגישה שחשוב לי שהבגד יראה סביר ולא כמו משהו שמישהו זרק לפח. בעודי שמחה לראות את כל הבגדים המחודשים הללו, יש לי תהייה גדולה, מדוע הרבה מהבגדים הממוחזרים בעיקר אלו הנמכרים תחת שמות כמו 'בוהו' או 'רומנטי' וכדומה, נראים מקומטים לעיתים עם קרעים ואימרותיהם לא מעובדות? ובדרך כלל התהייה הראשונה שלי היא :"איך יכבסו אותם?". הרי ללא גימור סביר הם יתפוררו לאחר כמה כביסות. להרגשתי זה חוסר כבוד של היוצרת לעצמה ולעבודתה. כאשר אני משתמשת בבד שכבר השתמשו בו אני מכבדת את היוצרות/ ים הראשוניים שלו. אני מכבדת את כדור הארץ, וכשאני משתמשת בו שוב אני מקווה שלא יגיע מהר לאשפה אלא שישתמשו בו עוד שנים רבות. טיפול נכון בבגד [כמו בגופנו] משמר אותו ליותר זמן אז למה רואים כל כך הרבה בגדים עשויים בזלזול שכזה?. אם מישהו רוצה ללבוש בגדים בלויים וקרועים למה לטרוח ולהשקיע זמן יקר בהפיכתם שוב לבגדים בלויים ?. כל רעיון המיחזור הוא לחדש ולשמר.

מימין לשמאל 'חוט טריקו; 'חוט בד כותנה' ו'חוט פיקה'