לשוחח עם חוטים, להקשיב לבדים ולשיר עם 'שמונצאס'

אילה רז בקרה אצלי ביקור נפלא וצילמה בחדר העבודה שלי כמה וכמה תמונות בעיקר של איפסון חלק מחומרי העבודה שלי, עבורי זו היתה הזדמנות להתבונן ב'עין אחרת' על חלק מהחומרים שלי ועל שיטות האיפסון שלי [ובאלו של רבות אחרות]. ולהרהר שוב עד כמה אנו שוכחים את העושר של חומרים שיש לנו כיום ואת האושר שגורמים לנו חומרים אלו, חוטים בדים כפתורים ווים גומיות חרוזים…http://wp.me/pJrL9-UN‬

חברה שלי גרה בניו אורליאנס וביתה נשטף על ידי 'קטרינה', היא הצליחה להציל את המשפחה, חיות הבית, המחשב ואת מכונת התפירה. מעשה חכם, בעיקר כי חברתי אוהבת לתפור ואחרי ששבו לביתם יכלה לשוב ולתפור להם כמה בגדים, וילונות כלי מיטה וכדומה וכמובן לתקן בגדים קימים. התארגנו בין החברות ושלחנו לה כל מיני דברים חשובים כמו לבנים וגרביים וכמה צלחות/קערות וגם שלחנו מחטים, מסרגות, גומי לתחתונים, סרט מידה, סלילי חוטים לתפירה, חוטי רקמה, מספיק צמר לסוודר, ובלי שנדברנו כל חברה הוסיפה לה כמה שקיות שבהן דחפנו כפתורים שונים, חרוזים, קטעי בדים בגודל של בלטה או שתיים, אצבעונים, סיכות, ספר עם גזרות תפירה, פיסות סרטים ועוד כהנה וכהנה. חברתנו האמיצה כתבה לנו שיותר מאשר כל הדברים הגדולים, היא התרגשה מהשקיות הללו, מלאי ה'שמונצאס' שיש לכל מי שתופר/ת ועוסק/ת במלאכת מחשבת כבר הרבה שנים, הדברים הקטנטנים הללו שמאפשרים לנו ליצור, לתפור, לתקן ולחלום.

אף אחת מאתנו לא מתכוונת שיהיה לנו מחסן חומרים שכזה, זה קורה מבלי משים. בהתחלה כשאנו מתקנות/ תופרות את הדברים הראשונים או סורגות משהו, נשארים פיסת בד, חצי סליל חוט, לאט לאט אנו לומדות שתיקון גומי תמיד נצרך כשקשה להגיע לחנות, אז לומדים שכדאי שיהיה סליל אחד גומי לבן בהיר ואחד שחור בבית. תופרים/ מתקנים עם חוט בצבע כזה או אחר וזה לא נגמר מיד. מחדשים כפתורים וקונים 1-2 להחלפה פן ייפול אחד, קונים סרט אלכסון לגמירה אנו צריכות 20 סמ' אבל קונות 50 סמ', כי בעלי חנויות קשה להם או לא אוהבים לחתוך כה מעט. גם חוטים ובדים שאנו צריכים ליצירת אמנות סיבים לא נרכשים בדיוק במידות או הכמויות הנחוצים, מה שמוסיף לנו עוד 'שאריות' וכך נצברים להם לאט לאט ה'שמונצאס' כלי סדקית =notions. יש שהתחילו לאפסן את המלאי בקופסאת עץ מיוחדת בעלת מגירות שאפשר היה לפתחן לצדדים. משום מה לא היתה לי אף פעם קופסא כזו ואני תמיד השתמשתי במיכלים זמינים.

זהירות! סיכות ומחטים. המיכלים הראשונים שבהם שמרתי אותם

את הסיכות שמרתי בהתחלה בקופסאת פח של סיגרלות [סיגרים בצורה וריח אבל קטנים יותר] שקבלתי פעם ממישהו. את המחטים שמרתי במיכל של סרט צילום [פעם המיכלים הללו היו מאלומיניום].

אחר כך, מצאתי קופסאת פלסטיק כתומה עם מגירות שנועדה לעפרונות, ויותר מאוחר רכשתי מגירות פלסטיק שנועדו למוסכים או חנויות שמוכרות ברגים אומים וכו"לי. אבל כמו חברותי היוצרות, כל יצירה אמנותית או שימושית משאירות אצלנו עוד קטעי בדים, תחרות, שרוכים, חוטים, חרוזים לחצניות ועוד.  בעלי גילה את העוגיות שנמכרו במיכלי פלסטיק שקופים ויפים. בהתחלה לא ראיתי את האפשרות להשתמש בהם כמיכלי חומרי עבודה, רחצתי אותם ושמרתי במדף הכלים הריקים, אך כשחיפשתי מיכל לשמור חוטים מסוג מסוים, קלטתי שהמיכלים הללו הם ממש מתאימים, הגודל שלהם מכיל כמות סבירה, הם שקופים כך שבמבט עין רואים מיד את מה שמחפשים או רואים משהו שיכולים להוסיף ליצירה.

כפתורים, אגרתי לא רק מ'כפתורי ההחלפה', אלא גם מבגדים ששיניתי, או בגדים שהתבלו אלא גם מנשים שהפסיקו לעסוק במלאכת יד ונתנו או הורישו לי. כפתורים חשובים לא רק כדי לסגור את הבגדים, כפתורים רבים הם ממש פסלונים/קישוטים זערערים שמספרים סיפור של תקופה בדימוי שעליהם או בחומר שממנו ייצרו אותם.

כיף של כפתורים

עץ, חימר, פלסטיק, מתכת, אם הפנינה, חוטים, כפתורים נעשו מכל מיני חומרים. יש כפתורים שנוצרו למדים ויש עליהם חריטה של שם היחידה, או הצבא, יש כפתורים עם ציורים או אמאייל . ביצירותי אני מנסה להשתמש בכפתורים כדי להעשיר את ה'סיפור של העבודה'. כפתורים עם פרחים משתלבים אצלי בעבודות שיכולות לשלב את הביטוי העברי 'כפתור ופרח', כפתור עם יונה מגיע לעבודות שונות.  כפתור עם נחש  נכנס אצלי לעבודה "טריזיינשדאט, פנקסנות כפולה". כפתורים עשויים מעץ השתלבו בעבודה "קינה למים". לפעמים אני משתמשת בהם בגלל החומר לפעמים בגלל הצבע. כפתור הוא סיפור קטן ייחודי, אפשר להתבונן בו למוש אותו ולהקשיב לו.

חרוזים, בהתחלה השחלתי קצת חרוזים לשרשרות, אחר כך עשיתי צמידים אחר כך התחלתי לרקום אותם על בגדים ואז יום אחד הם נזלו לתוך העבודות שלי, כעיניים, כנקודות מבריקות, טיפות דם ועוד כחלק חשוב של עבודותי, חרוזים הופיעו עם ובתוך כל טכניקת יצירה ועבודה שלי. אני חושבת שלקח לי זמן להשתחרר ממיני דעות קדומות ומושגים שקשרו חרוזים לתרבויות אחרות וזרות. בהתחלה פרקתי שרשרות ישנות, קניתי חרוזים באקראי,בשקיות קטנות, קבלתי והחלפתי עם אחרים/ות ושמחתי כשהביאו לי מעט חרוזים כמתנה מחו"ל. למזלי השתנו האופנות, בהרבה חנויות, גם בחיפה שלנו, התחילו למכור שרשראות חרוזים ארוכות, שעליהן החרוזים הינם זולים בהרבה מאשר בשקיות.  החרוז, מזכיר לי נמלה או דבורה, כוחו בהיותו חלק מהקבוצה, ברוב התרבוית הוא לא מופיע כפריט יחיד אלא כחלק מקבוצה/שרשרת/ משטח רקום.

קטעי סריגים מלובדים , סריגים [מצמרים טבעיים] שמכובסים במים חמים עם סבון תוך רטיטה, הופכים ללבד. לעיתים זה קורה בטעות, כשמכניסים סריג למכונת הכביסה בתוכנית שלא נועדה לצמר, ולעיתים כשסריג מתבלה או נמאס אפשר להפכו ללבד מקורי שאי אפשר לקנות בשום מקום.

סרטים, שרוכים, פסי בד חגיגה של צבעים, צורות ולעיתים אותיות וטקסטים. הרבה פעמים שארית של בד נהפכת לפס קישוטי. סרטים משמשים לגימור, קישוט, כיסוי, הדגשה, העשרה של משטחים שונים, חד-צבעוניים או הבלטת צבע אחד מתוך משטח רבגווני. קטע של סרט או שרוך הוא כמו שירת יחיד על רקע המקהלה.

בדים אפשר לקפל במדפי ארון, בדים נקנים ליצירת בגדים או משטחי רקע לעבודות. לבדים יש נוכחות חזקה ממגנטת הם יכולים לעטוף אותנו או משהו אחר, הם מאפשרים הסוואה, הם יודעים וממש צועקים מה הם יכולים להיות. בגלל גודלם קל יותר לחפש חוטים וחפצים תואמים להם מאשר להיפך.

חוטים מצמר כותנה ועוד, אני אוהבת חוטים בעיקר מחומרים טבעיים, הם נמכרים בדוללות, כדורים, וסלילים. לכל אחד יש את תכונותיו והם שותפים נפלאים לעבודה, הם גמישים קלים לנשיאה וקלים לאפסון. באופן מסורתי ושימושי חוטים נמכרים במשקל, שמושפע מעובי החוט, בשנים האחרונות יש חברות שהתחילו להדפיס על הפתק הנלווה גם את אורך החוט. ייצור החוטים השתפר מאד, פעם היו צבעים שנזלו= ירדו בכביסה ודהו. מי שאוהב חוטים שאינם טבעיים יכול להינות ממגוון תכונות מועילות. צריך תמיד לקרא את הפתק הנלווה כדי שנדע עם מי אנו עובדים.

כלי עבודה זעירים יעודיים, יש כל מיני מחטים עם קופים במידות שונות, עובי שונה, יש שיפודוני-עזר לסריגת צמות, יש מחטי השחלה לגומי, יש סרגל למדוד קוטר של שיפודים ועוד,,,,,נכון ששעשיתי הרבה דברים גם בלי כלי העבודה הקטנים אך הם מקלים מאד על חיי.

העוזרים הזעירים שלי

חלק מכלי העזר האלה כבר נמצאים אצלי הרבה שנים, לא צריך לזלזל בהם, לעיתים אי ידיעת קוטר השיפוד גורמת לעוגמת עשייה, ופוגמת במראה ותכונות היצירה. חוסר יכולת להשחיל משהו כיאות די מעצבן ומיאש. לכן הם ראויים לאיפסון נאות ואפילו לניקוי עונתי. למרות שרוב המחטים והשיפודים כבר אינם עשוייים ממתכות מחלידות עדיין רצוי להכניס למקום האיפסון שלהם פיסונת בד רכה שתספוג לחות אפשרית.

סופר-השורות הזעיר שמצד שמאל נמצא ברשותי כבר 50 שנה, חפץ זעיר וחמוד, שעוזר לי לזכור באיזה קטע של דוגמאת העבודה אני נמצאת. קניתי אותו לעצמי באחת ממשכורותיי הראשונות כשמרטפית, והוא ליווה את עשייתי כל השנים הללו.

כל הכתוב לעיל לא צריך להרתיע אף יוצר/ת מתחיל/ה, גם בלי כל הערימות הללו , אפשר ליצור!! צריך רצון וצורך עמוק ליצור,הערימות כבר תיווצרנה! כאשר אתם קונים משהו דאגו שיהיה מאיכות טובה. דברו עם הבדים והחוטים כי היצירה היא שירת מקהלה משותפת לכם ולחומרים!!!!