שבועיים לתוך השנה הגריגוריאנית החדשה, וכבר אנו אחרי סערה אקלימית גדולה. שוב כמה פוליטיקאים בכירים שנחקרים ונחשדים בשחיתות וטרוריסטים שרצחו בפריס עיתונאים וקריקטוריסטים ויהודים. ובשולי החדשות אנו שומעים שאיננו יודעים מספיק על אךפי רציחות באפריקה. זה רע, רע מאד. לפעמים מתחשק לסגור את כל החדשות ולא לדעת מה קורה בעולם הרע הזה. אבל העולם איננו רק רע, אלא שהטוב והיומוימי כנראה איננו חדשות ?
קראתי פעם באיזה מקום, שהנוכחות של אנשי חדשות בכל מקום מגביר טרור. וזו אכן שאלה מענינת אם אירגוני החדשות היו מקטינים את כמות החדשות הרעות , או מפרסמים אותן פחות ולעומת זאת היו מרחיבים את תיאורי החדשות הטובות , דברים מרחיבי נפש, נחמדים, האם זה היה גורם לאנשים לעשות יותר מעשים טובים?
אני אוהבת לראות סדרות 'בלשים', הטוב בסרט כזה שבדרך כלל ה'רעים' באים על עונשם לאחר זמן קצוב. בקריאת ספרות מתח זה לוקח קצת יותר זמן כמובן.
האנתרופולוג רוברט ארדרי [Robert Ardrey], מתווכח בספריו 'בראשית היתה אפריקה' ו "The Territorial Imperative עם התיאוריות של מרגרט מיד שהלכה לחקור שבטים על איים ובג'ונגלים שעדיין חיו בחיים לא טכנולוגיים. היא טענה שהחיים היותר 'פרימיטיביים' לכאורה גרמו לאנשים אלו להיות פחות תוקפנים מאשר האדם ה'מודרני'. ארדרי טוען שהאדם המודרני הטכנולוגי מוצאו בקוף אגריסיבי, שנדד למרחקים גדולים וכי האגרסיביות היא שגרמה לקוף זה להתפתח עד שאנו צאצאיו הגיעו לתרבות הנוכחי . גם בספר על הטריטוריה הוא שב וטוען שהאגריסיביות היא שקידמה תרבות . עם זאת הוא מתאר כיצד האדם למד עם הזמן 'להתעדן', כך שחלק מהאגריסיביות הטבעית הפכה ליצר ניצחון בספורט , לאפשרות להתווכח עם אחרים ולהתפשר.
http://en.wikipedia.org/wiki/Robert_Ardrey
כל פעם שאני רואה/שומעת על מעשה טרור, אני תוהה האם באמת למדו האנשים להתפשר? . במאמר שהופיע השבוע כותב אומברטו אקו שיש שאכן דעאש [=Isis] היא תנועה נאצית קלאסית בדרכי הפעולה שלה , באידיולוגיה והמטרות שלה. כמו כן הישווה את המצב בפריס לתקופת מלחמת העולם השניה באיטליה.
http://www.hollywoodreporter.com/news/best-selling-italian-author-umberto-761877
אני מצטרפת בכל לב לבקשה לשדר מפעם לפעם גם חדשות טובות…
אילה, אני כעת כל בוקר מקווה ליום עם חדשות טובות!!! אם לא יועיל לא יזיק. מרים