גם אתם חושבים שהימים עפים….? כבר חלפנו דרך השבוע הראשון של 2015 ועוד לא 'עשינו' כלום. אצל שכניי המשנים את ביתם עושים עבודות יותר שקטות. סיימתי לקרא את הספר על קהילת פנלו [קהילת סבי] וכעת אני מעכלת את מה שקראתי, עוברת, מהרהרת על ההערות שרשמתי לעצמי, וצריכה להחליט מה מההערות הללו אוסיף לספרי שלי [עם ציון מקור כמובן!]. זה לא היה פשוט לקרא ספר כזה, ולהפתעתי כמה מחברותי הגיבו באמירות קצת מוזרות. הספר עוסק בקהילה שכבר איננה וברקע החוקתי והתנהגות הרשויות בהולנד ששיתפו פעולה עם הנאצים. היו כמה חברות ששאלו אותי :"למה את בכלל קוראת ספר כזה?" ומישהי הציעה ש'אדלג על הקטעים העצובים, ואקרא רק את השמחים"??? . למזלי יש לי בעיקר חברות שידעו לא לשאול, אבל אם אמרתי משהו הן הקשיבו באכפתיות ובהבנה שזה חשוב.
כדי שלא איבלע לתוך העצב, עשיתי מה שאני עושה ליד קריאה כזו [אני יוצרת משהו חדש]. התחלתי לתפור מעיל משאריות בדים. כבר לפני שנתיים חשבתי שיש לי המון שאריות ג'ינסים, שחבל לזרוק וכיון שיש לי כמה שמלות וחצאיות מאותו סוג בד, סברתי שיהיה נחמד להוסיף מעיל ג'ינס. תפרתי מבד כותנה כחול שמצאתי בארון מעיל שיהיה הביטנה, וחשבתי לתפור עליו את קטעי הג'ינס. מיד כשהנחתי את הקטעים הראשונים, חיברתי בסיכות והרמתי את הביטנה, הרגשתי שזה יהיה כבד מדי. שמתי את הכל בצד וחשבתי על פתרון. 'לדלל' את קטעי הג'ינס הכבדים, על ידי זה שאתפור ביניהם קטעי בד כחולים שונים. סדרתי את מאגרי שאריות הבד של ושליתי קטעים שישתלבו במעיל המתוכנן. אך שמתי הכל בצד, עד שיהיה לי זמן ליצור עמם. כשהתחלתי לקרא את הספר הקשה, ברחתי/ מצאתי מפלט בעשייה יצירתית של הטלאת מעיל חדש משאריות. מול מסמכים המספרים על גריסת הקהילה היהודית של הולנד יצרתי משהו חדש ומועיל מקרעי בד של בגדים ישנים שבלו ושאריות ישנות.
קרעי גינס וקטעי בדים כחולים
מעיל בעבודה צד קדמי
מעיל בעבודה גב
המעיל עדיין לא גמור, כשאסיימו אצלם אותו במלוא יופיו, אבל בינתיים רציתי להראות מבט חטוף שלו. כמעט בו בזמן חתכתי סוודר ארוך מצמר כבשים עבה מאד שסרגתי לפני שנים.חתכתי את חלקו התחתון, זרקתי למכונת הכביסה יחד עם כביסת המגבות וליבדתי את זה לשטיחון קטן וחם שאוכל לשים עליו את רגליי בישיבתי ליד ליד המחשב .
השטיחון שהיה סוודר
לקראת השנה החדשה, התחדשתי גם בשתי ציפיות כריות חדשות לחדר המגורים , משארית של בד הוילונות החדשים שתפרה לביתה לינדה. אין כמו דברים נחמדים לחמם את הלב, ולהרגיש שמתחילים את השנה הזו עם חיוך. כרגע הצצתי החוצה וראיתי שהרוחות החזקים ניערו מעץ הרימון את כל העלים שהצהיבו ועד הבוקר הסתירו את ענפיו…..למרבה שמחתי צילמתי השבוע את העלווה הזהובה של הרימון כשהיא מתחבקת עם ירוק העד של הלימון.
הכריות החדשות
עלוות הרימון והלימון מתחבקות
