לשאול כדי ללמוד- לחשוב על מה קוראים [גם בעניני סריגה ]

קמצוץ ממיגוון חוטי הסריגה שיש בחנות של אסתי

ביום ששי לפני כשבועיים, הלכתי לחנות של אסתי, חנות החוטים וכלי הסידקית השכונתית. שמע החנות יצא למרחוק וכל פעם פוגשים שם אנשים שבאים במיוחד אליה מכל מיני מקומות אחרים. הפעם עמדה שם  משפחה דרוזית חביבה בלבוש מסורתי.  האם והבת עיינו בעיתוני הסריגה והאב עמד בצד. לשאלתי הן מייד ספרו לי מה הן אוהבות לסרוג וכיוון שכבר שוחחנו ניצלתי את ההזדמנות לשאול את האם  שאלה/ תהייה שמעסיקה אותי כבר שנים רבות.   אחד מהמקורות ההיסטוריים הידועים של הסריגה הינו ב'דורא אירופוס' שנמצא בצפון מזרח סוריה. אך אין שום תיעוד/סיפורים/ ממצאים ארכיאולוגיים וכדומה על  סריגה מקומית, בתקופות מאוחרות יותר, באיזור שלנו. ולכן שאלתי את האמא את השאלה אותה אני שואלת כל מבוגר שנולד כאן? :"אמא או סבתא שלך סרגו?", אם המשפחה מיד אמרה שלא, אמה לא סרגה בכלל אך תמיד רקמה. לשמחתי אבי המשפחה הצטרף לשיחה ומיהר לספר לי שהוא נולד בלבנון לפני הרבה שנים, שותף לחיינו הרבה שנים. וכי לא אמו ולא סבתו אי פעם סרגו.. לדבריו  הן תפרו הרבה ורקמו המון. שאלתיו אם אולי דודות או שכנות סרגו ? הוא הבטיח לי שלא זכור לו שסרגו אצלם אי פעם. רק פה בארץ למדו אשתו ועוד נשים דרוזיות לסרוג.

כמה ימים אחר זה  , שוחחתי בטלפון עם חברתי חיה מאירוביץ, וספרתי לה על המפגש בחנות. היא טענה שפעם שמעה על נשים ערביות שאכן סרגו בדור הקודם, אך היא לא זכרה היכן וממי שמעה זאת. היא אמרה שתנסה למצוא את המידע הזה.

אני אמשיך לשאול את השאלה הזו? שמאד מענינת אותי. כי אני תמיד סקרנית לדעת עוד פרטים מחקריים היסטוריים ולמעשה כל מה שאפשר על העיסוק הנהדר הזה שהינו חלק חשוב מחיי, מאפשר לי ליצור משהו בכל מקום, כשאני יושבת בכלי תחבורה כלשהי או ממתינה איפשהו, במקום להרגיש שאני מבזבזת זמן אני יכולה להוציא מהתיק את סריגתי. אני יוצרת פריטי אמנות או מעשירה את משפחתי ו/או חברותי ועצמי  במלבושים חמים.   כמו שכבר ספרתי ברשומות קודמות, הסריגה בציבור מעוררת אנשים לשאול ו/או להגיב בצורות שונות וככה חיי מועשרים בשלל סיפורים אנושיים נפלאים ומענינים.

גם על גבי המרשתת , הענין המשותף בסריגה מאחד קבוצות שונות של אנשים מכל רחבי העולם, ששמחים לחלוק דוגמאות ,רעיונות ואפשרויות וכמובן מחקרים, סיפורים, שמות ספרים וכל מה שרק אפשר על עיסוק מרנין נפש זה. נחמד גם לקרא שמחקרים מודרניים מצאו שהסריגה טובה גם לשמירת גמישות הידיים ולמוח הסורג/ת בגלל החיבור מוח- עין- יד  בקיצור  'כל הסורג/ת זוכה' .

דווקא בגלל הסקרנות שלי ואהבתי לקרא ספרי  היסטוריה ומחקר, אני מודעת לכך שלא כל ספר הוא אורים ותומים של הנושא, גם אם הוא כתוב ברהיטות , עם מראי-מקום, ציטטות, טבלאות ותמונות. עדיין לכל סופר/חוקר יש מגבלות שונות , לעיתים של שפה לעיתים של אפשרויות חיפוש ולפעמים 'שומו שמיים' יש בעיה של פרשנות אישית של הסופר/ חוקר שעשויה לשנות במעט את המידע שהוא נותן לנו.  הפתרון הוא אף פעם לא להסתפק בספר אחד על נושא כלשהו, לבדוק אם אפשר את הצורה שבה הוא משתמש במקורות שלו, אם אפשר אפילו להציץ באחד או שניים מהמקורות ולפתוח את הלב לפרשנויות אחרות. רצוי, אם אפשר לפתח רגישות עיו ואוזן להבין מתי הסופר חוקר ומפרשן ומתי הוא נותן את העובדות כפי שהן.  מבחינה זו ידיעת  שפות היא מעלה רצינית. כמו כן לא צריך להתבטל לפני ה'ידענים' הללו, או לקבל כל מה שנכתב בכל ספר כ'תורה מסיני'  נסיון העשייה שלנו והידע שצברנו במשך שנות עשייה רבות יכול לשמש כמסננת בפני קבלת דעות או רעיונות מוטעים ומטעים.

במשך השנים קראתי [וגם אספתי] כמה ספרים העוסקים בהיסטוריה של חוטים, בדים ואופני העשייה עמם. ביניהם יש כמה וכמה ספרים העוסקים בסריגה.  עלי להתוודות שכל פעם כשקראתי עובדה היסטורית כלשהי באחד מהם, מיד מיהרתי לעיין לפחות בשניים אחרים עם בדיקת המקורות של כל אחד מהם. בעצם ממנהגי זה למדתי שגם לגדולי החוקרים יש 'נטיה לפרש קצת פה ושם' כי לעיתים שני כותבים המסתמכים על אותם המקורות ספרו את אותו הספור בצורה קצת שונה. אין כל רע בכך וגם כשלימדתי בחוגי המדריכות הצעתי להן תמיד לקרא עם טיפה ספקנות וביקורת ותמיד תמיד לחפש מקור נוסף.

בספרה  ' Women `s Work, The first 20,000 years . Women' Cloth and Society in early Times  מעלה המחברת Elizabeth Wayland barber ארכיאולוגית , אורגת וחוקרת טענה מענינת לגבי החלוקה של תקופות היסטוריות ארכיאולוגיות על פי החומרים בהם השתמשו האנשים , יש לנו תקופת האבן , הברזל הברונזה אך אין לנו היא תוהה תקופת הפרווה , הצמר או הכותנה. היא מעלה שתי סברות אחת היא שהחומרים הללו נשמרו פחות טוב מאשר האבנים והמתכות השונות . והשניה היא שהארכיאולוגים הראשונים היו בדרך  גברים ,שגם אם הם כבר מצאו שארית של בד חבל או חוטים הם לא התיחסו אליהם כאל 'ממצא ארכיאולוגי' ולרוב זרקו אותם לאיזו מגירה שבה הם נשכחו.

אחד הספרים שהשפיעו על תפיסתי ,הבנתי ורגשותי לגבי חשיבות הסיבים ואופני עשייתם בחיי גם ביצירת אמנות וגם לצרכים שימושיים, היה  THE STORY OF CRAFT, The Craftsman`s Role in society . הוא כתב על  קדרות, בניה, נגרות וכולי הוא כתב גם  על אריגה אך לא על סריגה או עבודת צינורה. זה עדיין מפתיע אותי, כי האריגה הינה מלאכה בעלת תפקיד חשוב בחברות שבהן סורגים או סרגו. ואילו הסריגים התעשיתיים הנם יסוד חשוב בכלכלה/ חברה  העולמית. איך קרה שהסופר /חוקר המצוין הזה השמיט את הסריגה מספרו? גם בספרו המקיף   ART AND CIVILIZATION הוא אינו מזכיר סריגה. ממש מפתיע!.

בשנים האחרונות , יצאו בעיקר בארה"ב ,הרבה ספרים שכתבו סורגות. ל'שיבה' לסריגה יש סיבות סוציולוגיות שונות שלא ארחיב עליהן כאן, אני רוצה להצביע על התופעה של נשים מכל הקצוות החברתיות, בעלות השכלה שונות, וכאלה שלא הזדמן להן להרחיב את השכלתן, שמתקבצות לסרוג יחד באופן ממשי או דרך המרשתת וחולקות רשמים, תחושות והבנות מסביב לסריגה. ישנן כותבות פילוסופיות, כותבות ספרי מתח ויש מדעניות שמצאו בסריגה או בעבודת הצינורה דרך להדגים נוסחאות שונות.  אני משתמשת בלשון נקבה בלבד כי רוב היוצרים/ות הללו הן אכן נשים.

http://www.scientificamerican.com/article/the-stunning-symbiosis-between-math-and-knitting-slide-show1/

http://www.scientificamerican.com/gallery/a-mathematical-yarn-how-to-stitch-a-hyperbolic-pseudosphere/

כאשר קוראים ספר שמתאר סריגה או כל מלאכה שהיא , קל לגלות אם הכותב/ת מדבר עם נסיון אישי בעשייה הזו או לא. בדרך כלל בספר טוב אפשר גם להבין אם הספר מתאים לתקופתו. כל הספרים שמופיעים בתמונות נכתבו על ידי סורגות שחיות כעת, עם מודעות עמוקה לצורה שבה 'הסביבה' או 'החברה' רואות את העיסוק שלהן בסריגה בין אם לשימוש או כאופן הבעה אמנותית.  הן מגיבות בכתיבתן על הדעות הקדומות שנאמרות להן בכל מיני מקומות. הן מספרות על הסיפוק שבעשייה, על התעשרות עולמן בדימוים צורניים, על החישובים החשבוניים שיש לעשות כדי להגיע לצורה הרצויה. הן מספרות על נסיונן לשנות מושגים של המגיבים אל עיסוקן בעוינות, אך אינן נעצרות מלהמשיך ביצירה הנפלאה האנושית שלהן. יצירותיהן הם חלק מעולמן, וחלק ממה שהן נותנות לאחרים/ות ומוסיפות לעולם התרבותי המדעי והרגשי כאזרחיות העולם.