בשנת 2000, הציג חיים מאור מיצב בשם 'אנימה, אנימוס, אנונימוס' ב'גלרית האמנות' של קיבוץ גבעת חיים איחוד. בין יתר היצירות הוצגו 2 פסלי ראש זהים שיצרה עופרה צימבליסטה ז"ל מראשה של סוזאנה. כחודש לאחר התערוכה נסעתי לבריסל וחיים ביקש שאקח עמי את אחד מפסלי הראש לסוזאנה.
סוזאנה הינה גרמניה שהגיעה לפני הרבה שנים להתנדב בארץ, הגיעה לקבוץ גבעת חיים מאוחד, שם נפגשו חיים והיא. את סיפור הפגישה עמה והשפעתה על אמנותו ותפיסת עולמו מסכם חיים במאמרו http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1252746792/1253044677 בקטע ג' “המבט המתעמת" 1988.
לימים סוזאנה נישאה,התאלמנה והשתכנה בבריסל, כעובדת בכירה ב'שוק המשותף'. כיוון שנהגתי לנסוע פעמיים בשנה לבריסל, היה זה אך טבעי שחיים ביקש ממני מדי פעם להעביר תמונות ומתנות אל סוזאנה והיא שלחה עמי מתנות למשפחת מאור.
בפעם הראשונה שהתקשרתי אליה וקבענו להיפגש, היא ניסתה להסביר לי איך היא נראית, “אין בעיה בכלל !” אמרתי לה:” כבר ראיתי מספיק יצירות אמנות עם פנייך! אני אכיר אותך”. בפגישתנו הראשונה היא הגיעה לבית אבי ששמע שהיא היתה מודל לאמן ולכן סבר שהיא דוגמנית מקצועית, אך לאחר כמה שאלות הופתע לשמוע שהיא עובדת ב'שוק המשותף' עם אנשים שהוא הכיר מעבודתו שם. שתינו התידדנו ומאז בכל ביקור היינו נפגשות לערב נחמד של שיחות, או בילוי תרבותי בעיר.
משהתבקשתי להעביר את פסל הראש, ביקשתי שהפסלת תכין לי מכתב הרשאה בשמה להעביר את הראש אל מחוץ לישראל, כפי שהחוק דורש. כמו כן כדי למנוע בעיות טלפנתי לבטחון 'אל על' כדי לדעת מהו נוהג הבדיקה הנכון של לקיחת פסל מתכתי כזה עמי. כל הסידורים מראש הוכיחו את יעילותם ואני נחתתי בבריסל עם החבילה בזרועותי.
בבקר המחרת התייצבה סוזאנה בבית אבי ואני כשליחה שעשתה את מלאכתה, התישבתי בצד עם מצלמה וצילמתי את סוזאנה הנרגשת ואת אבי [אז בן 83] שהתלהב מאד להצטרף להרפתקאה של פתיחת החבילה. התמונות מדברות מבלי שאצטרך להוסיף מילה. התרגשות הפתיחה וגילוי 'הראש' מעטיפותיו, סוזאנה המתפעמת ונפגשת עם ראשה המפוסל, אבי מלא ההתפעלות מההפתעה ואחר כך ההסברים שהוא מקבל מממנה על הצורה שבה נוצר הפסל.
סוזאנה היתה השראה וכח מניע ליצירה של חיים מאור. הכרתי אותה דרך עיניו,עבודתו. מסקרן ומרתק היה לשמע על חווית המסע הפרטי שלך אל אביך. נראה לי שסוזאנה (גם הפעם) היתה גשר לקשר עם אביך .יודעת כמה "עמקים" הפרידו בינכם .
זו לא היתה הפעם הראשונה שנפגשתי איתה, וגם אבי כבר פגש אותה [בגללי כמה פעמים] אבל בפעם הזו התישבתי בצד לראות את מה משמתרחש בין שני אנשים שונים לחלוטין, שפתחו יחד חבילה שהפריט בתוכה יש לו משמעות שונה לחלוטין לכל אחר/ת מהם. אבי היה בעל עין 'אמנותית' , הוא הטיב לצלם, לרשום ולקלוט חפצים ומראות. בשבילו האירוע היה קצת כמו חגיגהעם הפתעות. היא היתה משוחררת וחגגה את קבלת הפסל שלהץ ואני נהניתי משני האנשים שפשוט חגגו.