בגלריה לאמנות במרכז ההנצחה בקריית טבעון, נפתחה בשבת בבקר התערוכה 
"אני מפה" . שבעה אמנים הגרים בקריית טבעון מציגים יחד בתערוכה קבוצתית.
גילוי מאד נאות, אני מכירה חמישה מתוך השבעה, די הרבה שנים, מה שמאפשר לי לראות את ההתפתחויות שקורות ביצירותיהם עם השנים, ההתבגרות והנסיון. גילוי נאות נוסף, על דף התערוכה יש ציור של חיה גרץ-רן, שאינו מוצג בתערוכה ומבוסס על צילום ילדות שלי.
הגעתי לתערוכה עם ציפיה, לראות התיחסויות של האמנים/יות למקום עצמו, סברתי שאם הם מצהירים שהם מ'פה', אז ודאי יש להם משהו מקומי שהם רוצים להצביע עליו? משהו שמאפיין את ה'פה' שלהם?. קיויתי גם שהאוצרת תפתח בכמה דברים שבהם תסביר לנו למה בחרה את האמנים הללו ובמיוחד מדוע בחרה את העבודות שבחרה. האוצרת לא דברה על כך בפתיחה וגם בדף הגלריה לא הרבתה דברים על הפן המקומי של כל אמן/ית.
בגלל היכרותי עם רב האמנים/ות חשבתי שלא ראוי לכתוב על כל אחד/ת, אך אכתוב על התערוכה כולה.
התערוכה יפה, מענינת ומגוונת. השילוב בין יצירות כל כך שונות, החל מאופן היצירה וכלה בסיפורים שהעבודות מספרות, מרגש ויוצר 'מפגשים חזותיים ורעיוניים', שהצופה יכול/ה להרהר בהם. השאלה העיקרית שנותרה בראשי היא שאלת המקומיות, מה מגדיר את ה'אני מפה'? איך מראה האמן/ית שהוא/היא מפה? ואולי זה לא ממש חשוב? ואולי נכון היה להוסיף סימן שאלה לשם התערוכה, למרות שיש עבודות בודדות מאד מקומיות ? אולי ה'אני מפה' היא הגדרה פנימית אישית שמתיחסת רק למה שנושא/ת האמן/ית בנפשו, ללא שום יחס למקום המגורים?
עם כל התהיות והשאלות, תערוכה שכדאי ומומלץ לבקר.
