אחרי שכתבתי אתמול שלא נאה שאתאר את רשמיי מן העבודות באופן פרטי , בגלל הכרותי עם רוב האמנים. המשכתי להרהר על מה שראיתי ואני סבורה שבכל זאת אספר קצת מרשמיי על היצירות.
דרור בן עמי, מראה עבודות רגישות לטבע, הרישומים שלו מזכירים לי אטלס טבע שהיה פעם בבית סבי, הכל מצויר בתשומת לב לפרטים מזהים שמספרים/ מורים 'כך נראה עלה!, כך נראה פרפר!'.
חיה גרץ-רן, מציגה עבודות שרובן מקושר בצורה זו אחרת לטבעון. שדרת העצים מזכירה לנו את שדרות העצים הרבות שבצלן הילכה שנים בקרייה, בדרך לבית הספר עם הילדים או עם שובה מהקניות. מגש עם מסגרת/ מבצר בית שערים הסמוכה והפסל שכל כך מזוהה עם טבעון. הנשים והילדות המצוירות כל משיכת מכחול שלה אומרת 'אני מכאן!' ' אני מפה','אני אחת עם הסביבה הזו!'.
אני מודה, שאת יצירתו של ישעיהו גבאי לא הצלחתי לחבר לטבעון, כן חיברתי אותה לסדרות ה'אספניות' הרבות שלו שהכרתי משנים ותערוכות קודמות.
את עבודותיה של נונה אורבך, ראיתי פה ושם והופתעתי בנעימות מאלו שהיא מציגה כאו. הן סקרנו אותי והזכירו לי את העתיקות המצויות בשפע באזור,וגם את המשנה שנחתמה ממש בשולי טבעון.
עידית לבבי גבאי, מראה לנו ציורים עם פריטים שימושיים, כאמנית סיבים התחברתי לסליל הצמר, וכיון שאני זוכרת שהיא בת קבוץ , תהיתי אם היא מרמזת לאסיפות הקבוץ שבהן רב החברות סרגו? אך זו ההתרשמות שלי שמתחברת לעבר הקיבוצי משקי שלי.
רינה קמחי היא קרמיקאית נפלאה, ואני התפעלתי מהיצירות בשולחן הזכוכית, סברתי שהן מעין עוגות או לחמים, אך לשאלתי הסבירה לי שהן מסכות. אני אוהבת את עבודותיה.
רנה בקין, מקפלת את ה'אני משם' ומן הזמן ההוא ומנסה להטמין או לשלב אותו עם ה'אני מפה'. זהו הבסיס המונח ביסודן של רבות מעבודותיה. סורג בטחון מעל לתהום הזכרונות והחוויות. היא "פה' כל עוד ה'שם' ממוסגר ונשלט.
🙂