תערוכה חדשה : "תוצרת ארץ הקודש"

תמונת השער של הקטלוג

אמש פתחו בגלריה 'גרנד Art', תערוכה בשם תוצרת 'ארץ הקודש'. תערוכה טובה. האוצרת שירלי משולם שילבה בצורה מענינת בין 6 אמניות שמשתמשות, משלבות ומתיחסות ביצירותיהן בחפצים,רעיונות ומושגים מפעם, לבין אספן שמנסה לשלב, לסדר ולארגן חפצים, רעיונות ומושגים בצורה חזותית שמנסה לראות המשכיות היסטורית בחפצים.

בעיני איכות התערוכה היא בהיותה מאוזנת, יש נוסטלגיה, יצירתיות, כבוד לעבר וביקורת מנקודות מבטינו הנוכחיים, שום דבר לא מוגזם עד שהוא נמאס עלינו. הכל מתלכד למשהו שזורם יחד, לספר ספור שכל מציג/ה בו מדגיש ומבליט קטע אחר שלו. יש לצופה חשק להמשיך ולהתבונן , יש רצון לשוב ולהזכר במה שהיה ולהרהר בסוד הקסם או המיאוס של החפץ או המושג.

קראתי בענין רב את דבריה של האוצרת שירלי,  שמשתמשת במושג 'הון תרבותי '. אך כשהתבוננתי אמש על הקהל והקשבתי למה שאנשים אמרו חשבתי יותר על המושגים  'מטען תרבותי' או 'זכרון תרבותי'. אנשים זיהו את רוב המוצגים בחיוך של 'אני זוכר/ת  את זה', 'היה לנו אחד כזה בבית' .

למעשה שלושת המושגים, הביטוי אותו כתבה שירלי 'הון תרבותי', או השניים שאני מעדיפה 'מטען תרבותי, או 'זכרון תרבותי' הם עכשוויים לחלוטין.  אלו ביטויים המשתלבים עם הנטיה הכללית בעולם לתחזק, לשמר, לשפץ את מה שאגרנו בארונות, מחסנים ומוזיאונים. ולהתבונן במושגי וזכרונות העבר בביקורתיות. זה קורה דוקא כעת כשמצד אחד הררי האשפה החומרית, דהיינו כל מה שצרכנו ו/או לא רצינו לשמור וזרקנו לאן שהוא,[העיקר שלא בביתנו] מאיימים לכסות אותנו. ומהצד השני הררי רעיונות, דעות ומושגים שנערנו מעלינו במיאוס וחוסר סבלנות וכמו עם החפצים שזרקנו, לא תמיד בדקנו אם אפשר לשמרם אולי לשפצם ולהתאימם לתקופתנו. רעיונות כמו חפצים, כשהם מונחים ללא שמירה נכונה מתרקבים  ועשויים להפוך לדשן מעודד צמיחה חדשה או למשהו מרעיל ומסוכן.

התערוכה "תוצרת ארץ הקודש ", נותנת מקום להרהר על מקומנו ומעשינו, כעת בנקודת זמן זו, מה עשינו עם דברים מפעם. ואולי מה אפשר וראוי לעשות עמם להבא.

תמונת העבודות - מהקטלוג