לתפור 'בלי' גיזרה ?

רשומה "ושוב 'הופכים' עונות בארונות .." שפרסמתי ב24 באפריל, ציינתי שתפרתי משהו מספר שנקרא Sewing without a pattern והוספתי את ה'גיזרה' של הבגד כפי שהיא מופיעה בספר. חשבתי שהעניין הזה דורש הסבר. פעם אנשים התעטפו באריגים או עורות, ורק עם הדורות התפתחו 'גיזרות' שהתאימו את הבגדים לגוף הלובש/ת ואפשרו גם נוחות תנועה. אמי עוד למדה מה שנקרא היום 'תדמנות', היא ידעה למדוד אותי ואחר בעזרת נוסחאות/ תרגילי חשבון ידעה להכין גיזרה אותה ציירה על נייר.  בד"כ הכינה גיזרה של חצי גב או חצי החלק הקדמי, את הבד קפלה לרוחבו. הניחה את הגזרה על הבד תוך הקפדה על הנחת 'אמצע' על הקפול ,את הגיזרה חיברה בסיכות לבד ואז תפרה סביב הגיזרה בעזרת חוט מכלב.  תך מכלב נתפר כשתך אחד שלו הדוק ואחד רפוי במעין לולאה, זה מאפשר אח"כ להפריד בין שני ה'חצאים' של הבד ולגזור בנוחיות, ואז נשאר מסביב סימון הגיזרה בחוט המכלב, להקלת חיבור חלקי הבגד. תפרנו ואחר כך צריך היה למרוט את חוט המכלב.

תך מכלב וגזירת החוט שמותיר סימון על כל צידי הבגד

לוח המידות של גיזרות בעתון תפירה

כמובן נוח מאד לקנות גיזרה מתועשת מוכנה ולעבוד אתה, מלבד בעיה אחת קטנה. למרות שאנו קונים גיזרה 'על פי מידותינו' היא לא תמיד מתאימה לכולנו, אלא היא משהו ממוצע אך רוב הנשים אינן בעלות מידה אחת בכל גופן. אז לימדו אותנו להעתיק מהעיתון גיזרה על פי מידות החזה, המותניים והירכיים, שבאופן אידיאלי היו צריכים להיות יחסיים לכל גוף אשה. כחומר אם אחת משלושת המידות הללו הייתה למשל במידה 38, אז גם שתי האחרות היו מריכות להיות במידה 38.  אך רוב הנשים אינן אחידות בכל שלושת המידות הללו ויש נשים שהחזה שלהן במידה 38 אך מותניהן יכולים להיות 34 ונירכיים 42. אי לכך למדנו לבחור גיזרה על פי המידה הגדולה ביותר בגופנו ואת שתי האחרות האחרות לצמצמם.   לפני הרבה שנים כל גיזרה הותאמה למידה אחת, כיום כל גיזרה מוכנה בעתון מיועדת לשלוש מידות והן בנויות כך שאפשר להשתמש בכל חלק של הבגד במידה אחרת מן השלוש. אך עדיין זה יוצר בעיות ומצריך מיומנות. העיתונים נותנים גיזרות שמותאמות רק לשני גבהים של נשים 160 ו168 ס"מ. ומה אם את 170 ס"מ ומעלה או נמוכה מ 168. ואם חלק גופך העליון ארוך או קצר מהממוצע?.  כל העיתונים מוסיפים אמנם הצעות למדידה עצמית ומיעצים לבחור את הגיזרה שהכי קרובה למידותייך! אך זו עדיין טירחה עד שלומדים להסתדר עם זה.

כן יש להוסיף שכיום רוב העיתונים עובדים במידות אחידות לרב העולם, אך לפנים עיתונים אירופיים הוסיפו את תוספת המתפרים לגזרות התועשות,  בעוד עיתונים אמריקאיים [ועד היום חלק מהחברות שמוכרות גזרות מוכנות] לא נתנו את תוספת המתפרים של הגיזרות. מה שגרם לקצת בלבול.  מידע חשוב נוסף למי שיש לה גיזרות ישנות, באמצע שנות ה-1980 חברות שמכרו גיזרות, שינו את המידות שבהן השתמשו, וגם אנחנו משתנות עם הזמן כך שאם את/ה תופר/ת מאיזשהי גיזרה שטרם השתמשת בה, מדד/י את הלובש/ת העתידי/ת בטרם תגזר/י את הבד!!!

המונח 'תפירה ללא גיזרה' בעצם אומר תפירה ללא 'גיזרה מוכנה', אלא תפירה על ידי מדידת גוף הלובש/ת המיועד/ת, והוספת מספר ס"מ [או אינצים], לצורך תנועה נוחה ועבור התפרים. כמו כן מציעים שאפשר לסמן בגיר חייטים ישר על הבד בלי להזדקק לגיזרה.

את הספר הראשון, של שיטה זו Sewing Without a Pattern  קניתי לפני המון שנים במשך כנס ספרנים שהיה  בירושליים במסגרת תערוכת הספרים הבינ"ל. הוא עלה אז 16 לירות מה שהיה די יקר באותם הזמנים, חברות אפילו העירו לי על ה'בזבוז'. עוד לפני שרכשתי אותו לא הרגשתי נינוחה עם צורת התפירה והדיגום הנוקשים על פיהם למדתי לתפור. גם בסריגה התחלתי לסרוג שונה ממה שלימדוני ולאט לאט עברתי לסריגה ללא תפרים.

זמן מה לפני זה התערבתי עם מישהי ששמלה קיצית היא בסך הכל: שני טרפזים לחצאית, שני ריבועים לחלק הגוף העליון ושתי רצועות לכתפיים. ואכן תפרתי לי שמלה כזאת מבד משובץ בורוד עדין ולבן.  הספר הזה הגיע ממש בזמן ופתח בפני חשיבה חדשה ושונה על התפירה, במבוא שלו המחברת מסבירה את התיאוריה שלה.

את הספר השני מצאתי בערימת מציאות, ספרון קטן בשם: Find it' Sew it' Wear it , Pocket books, 1974 בפרק המבוא המחברת    Vicki Gerber  איירה וכתבה כיצד לחשב מידות. כיון שהספר ממש מתפרק מרוב שימוש [הוא כבר נכרך פעמיים!] יכלתי לסרוק את שני הדפים יחד. גם מספר זה תפרתי ועודני תופרת בגדים שונים.

אחרי שתפרתי על פי כמה רעיונות מהספרים הללו, השתחרר הדמיון שלי לגמרי והתחלתי לתפור כמו שנראה לי מענין, נוח ונחמד.

תפרי לך חולצה בקלות רבה

חסרה לך חולצה לקיץ? ויש לך פיסת בד כלשהי, וילון ישן או מפת שולחן שאינה בשימוש ?הנה רעיון נחמד וקל לביצוע מהספר הזה.  כמובן שאפש לוותר על השרולון המכווץ, פשוט להאריך את אזור הכתפים בסהרון שיהפוך לדמוי שרוולון ועוד…. נסי עד שתהיי מרוצה.

מה שנחמד בספרים מסוג זה, שלצערי אינם רבים, זהו העידוד שכל אחת ואחד יכול/ה לתפור מה שמתאים לה לכיס או לנשמה. בימים אלה של מיחזור ושימוש באמצעינו עד כמה שאפשר, ספרים כאלה מעודדים אותנו להתבנן מחדש במה שיש לנו, לשוב ולהשתמש בו ולנצלו כמה שאפשר.