כבר כתבתי מספר פעמים שאני אוספת תמונות, ציורים וגלויות של נשים עוסקות במלאכת מחשבת, אמנויות וכדומה. חלק מאוספי הוצג יחד שתי תערוכות "מקלות הקסם", הראשונה הוצגה ב'סימגלרי' במגדים והשניה ב'גלריה לעיצוב ע"ש חנקין' בחולון. חלק הוצג בבלוגים אחרים. מדי פעם אני מוסיפה אותן לרשומה מתאימה. היום סדרתי כל מיני גלויות ושמתי לב שיש לי כמה גלויות מענינות של נשים קוראות או מקריאות משהו,
תמונה של אשה המלמדת קריאה ומלאכת יד מספר מלאכה ישן
לעיתים לילד/ה לעיתים לקהל נשים או גברים שעוסקים במלאכה כלשהי. לכאורה אין רבותא בנשים קוראות, אך כשרואים שהציורים הללו הם ממאות קודמות שבהם מספר האנשים יודעי קרא וכתוב היה מועט, זה מענין. כמו כן מצאתי גלויה נאה של אשה מציירת.
בשנות ה1980, בקרה אצלנו חברת ילדות של אמי וספרה לנו על בנה החורג שנישא לבחורה כפרית מספרד. יום אחד כלתה אמרה לה שהיא מאד עצובה כי כנראה הבעל הצעיר כבר אינו אוהב אותה. לתמיהתה של חברת-אמי מה גרם למחשבה זו, ספרהלה כלתה שכל יום ראשון לאחר ארוחת הצהריים של סוף השבוע, הבעל לוקח ספר ויושב עם פנים עצובות ומסתכל בספר. בהמשך השיחה הסתבר לחברה של אמי שכלתה אינה רגילה שאדם קורא ספר להנאתו וגם כי היא אינה יודעת לקרוא בעצמה.
תיאו פאן רייסלברחה, תמונת אשתו ובתו 1889
אנרי מאטיס, שתי נערות בניצה 1921
אני סבורה שחשוב לזכור זאת דוקא כעת כשילדים רבים יודעים לקרא כבר בגיל צעיר בכל המכשירים האלקטרוניים, ומצד שני נשמעות הטרוניות הרגילות על כך ש'כבר לא קוראים כמו פעם'. והדבר גם מהדהד בשולי הויכוח הציבורי אצלנו על ה'חברה הלומדת' התורנית שמתיחסת רק לגברים לומדי תורה, בעוד שנשותיהם המפרנסות אותם, הן למעשה בעלות ידע חיים הרבה יותר נרחב.
אנסור ג'ימס, 1880, 'ציירת'
מיצג ממוזיאון טורקי "חיי יום יום בבית באיסטנבול"
מחקרים רבים, שבים ומוכיחים שהשכלת נשים, הינה מרכיב חשוב בקידום עתידי של ילדיהן, ובביסוס הכלכלי והתרבותי של מדינתן. על פי מחקרים של אונסקו לשנת2004 20% = עשרים אחוז מהבוגרים בעולם אינם יודעים קרא וכתוב. זוהי חרפה למוסדות מדינות ולכל אדם קורא וכותב.
ריק ואוטרס-פרט מתמונה 1912, 'החינוך'
בארצנו יש חוק לימוד חובה, ובכ"ז עדיין יש בארץ אנשים ובעיקר נשים שאינם יודעים קרוא וכתוב
http://israel.thebeehive.org/content/31/1570
הגלויות, מענינות לא רק כציור אלא גם כמראות מצב חברתי. הקוראות לבושות יפה ונקי, הן לא ממעמד הפועלים. ונראה שלא התישבו לקרא רק כדי שתצוירנה כך, אלא כחלק מחייהן.
האוסף ה"נשי" שלך מפתיע אותי כל פעם מחדש.