פריטים – אין מקום פנוי מהם

כבר ספרתי שאני מהלכת עם מצלמה בתיק, העולם מלא דברים מענינים. אני קראתי  את הבלוג של דר' יוחאי רוזן והתרשמתי מהסדרה 'אובייקטים'  בה הוא הציג צילומים של צלמים שונים. כל אחד/ת  מתיחד/ת במשהו ואני רואה, נהניתי ולמדתי עליהם ומקבלתי נקודות צפייה חדשות גם על אמנותי שלי. זו גם הזדמנות להמשיך לסדר תמונות מהמעטפות, ולראות איך נראים פריטים [אובייקטים] אצלי. אני סבורה שגם אנסה להסביר מדוע עניין אותי לצלם את הפריט המסוים הזה שמופיע בכל תמונה. האם היה זה החומר? הצורה? הצבע? אני עצמי תוהה לעיתים מה משך אותי לצלם פריט זה או אחר.                          את שק הבד הבלוי עם פסולת חומרי הבנין, פגשנו בטיול בשולי שדה, לא היתה שום 'הצדקה' או סיבה

פסולת בשדה

להיותו שם, מלבד חשד שמישהו השתמש בשדה כמקום זריקה לפסולת. אז הוא קצת סימל לי את חוסר הכבוד לסביבה,  לשמחתי הבד, למרות בלותו היה חזק ושמר את הפסולת שלא תתפזר בשדה. השק כנראה שימש את בעליו הרבה זמן כי היו בו תיקונים ותפרים על תכים קודמים.

לחם, המזון הכי בסיסי שאנו אוכלים חשוב בהרבה תרבויות. בשנים האחרונות הרבה

סל לחמים בחנותאנשים אוכלים  מחוץ לביתם. בבלגיה ראיתי כמה מאפיות שהתחילו להציע ארוחות של לחם עם ממרחים שונים, או קערת מרק וסלט. אך מה שייחד אותם ועניין אותי היתה הצורה שבה הם מושיבים את הלקוחות שלהם..במאפייה שבה צילמתי זאת הושיבו את הבאים לסעוד ליד שולחנות עץ גדולים, קבוצתיים, משהו בסגנון משפחה שבטית גדולה או כמו בחדרי האוכל הקיבוציים של פעם. מאד מצא חן בעיני גם המתקן ללחם שהיה על הקיר קרוב לשולחן הגדול ועל כן צילמתי אותו [צילמתי גם דברים אחרים במאפייה הזאת]. היה חשוב לי להראות שזה בחנות ולכן צילמתי גם קטעים מהרקע.

מסננת 'הפטל הנרחץ',  מראה קודם כל את הפריט בשימושו הייעודי. היא צולמה כתמונה האחרונה

מסננת הפטל הנרחץ

בספור  'קטיפת הפטל ' שצילמתי בבלגיה. בבקורי שם יצאתי כל יום עם אבי הזקן אל שולי השדה ושם קטף פטל, שאותו רחץ במסננת ואכל לתאבון. הטקס היומי  היה נחמד [וסופו טעים] והמסננת פשוט בקשה ממני להצטלם כך כשהיא כל כך שימושית, מעל לכיור הנירוסטה. כבר כשצילמתי חשבתי שיש איזו 'שיחה חרישית' בין המסננת והכיור, שניהם מתכתיים, אחד נועד להכיל את המים, למנוע מהסביבה להרטב ואחר להוליכם באופן מדויק לכיוון מסוים. משנהו נועד לתת למים לנזול הלאה ולשמור על יובשו של מה שמונח בו.

את הסל הנהדר הזה ראיתי בבלגיה, בתערוכה של 'קולעי סלים בריטיים'. צילמתי גם את תחתיתו כפי

סל קלוע מענפי ליבנה , קולע בריטי עכשווי

שהיא נראית כשמציצים מלמעלה,התחתית היא פרט קטן אך חשוב ומרכזי של הסל השלם. סל הוא לא רק מיכל אלא סמל ליצירתיות האדם מימים קדמוניים. הוא תקווה לשפע ומשמח לב ועין,  צריך לראות את שתי התמונות ביחד כדי להבין את השלמות של הסל הזה.  לתערוכה זו לקחה אותי אודרי רייט, חברה אנגליה שגרה בבלגיה, בשבוע שעבר היא הלכה לעולמה, תמונות הסלים, מכילים כעת גם את זכרה.

לא בכל מקום יש תקנות לצורת וגודל תיבות הדאר הביתי, ראיתי כבר תיבות שונות ומשונות שלא חשתי

מוווו הבאת לי היום אדוני הדוור ?

שום רצון לצלמן. אך את תיבת הדואר הזו בצורת פרה קטנטונת שעשעה אותי מספיק שארצה לצלמה.  היה ברור לי,שהמוזרות החייכנית הזו תלך לאיבוד אם אצלם אותה בלי הרקע של הבית המאד אירופי בורגני בפרבר הבלגי, שגינתו הסגורה והמסתירה בעצם אומרת "אל תסתכלו עלי".

התמונה הבאה נראית מוזרה קצת! ליד תערוכת "בדים זוכרים" שהוצגה ב'סימגלרי' בשנת 1999 ואפשר לראות את העבודות באתר שלי    http://fibersiv.net/bahdim/exhibition.html   בשולי התערוכה , לא כמוצג אלא כמשהו לצורך ה'אוירה', העמדתי עמוד תצוגה ועליו הנחתי את קערת הבדיל העתיקה הזו ובה כל מיני פריטים ששמשו פעם בני משפחה שלי או אותי למשהו שקשור לתפירה או סריגה. עד היום האחרון לא חשבתי לצלם את הקערה, ורק כששמרתי שם בסוף התערוכה כשהשמש האירה על הכלי בחוזקה והצל חתך את קצה הקערה חשבתי שזה מביע יפה את רעיון התערוכה וצילמתי את זה כך כפי שהיה.

כלי העבודה המקצועיים

חיטטתי בכל מיני מעטפות, ואספתי תמונות ממה שהזדמן לי .בהשוואה לאוסף שמציג דר' רוזן אז נוכחתי לדעת שאני אוהבת פריטים בתוך סיפור, בתוך הרקע שלהם. ודאי צריך ואפשר להסיק עוד מסקנות, אך אשאיר זאת לצופים.