בתערוכת 'רקמות' נעמדתי נפעמת לפני העבודות של דניאלה, ומיד רציתי להכיר אותה. הנה לפני אמנות ישראלית אמיתית, המשלבת פריטים שבמראם החיצוני שייכים למזרח, ציור מים מוקפד ודייקני, שמזכיר אמניות נשים אירופיות ואמריקניות של מעמד האצולה הנמוך, בדים שבאמנות ה'מערבית הקלאסית' הנם כאילו קישוט, אך בעצם הם סממני מעמד. והכל יפה ורציני ומכובד ורציתי לכבוש פני בבדים וליהנות מקרירות המתכת ולשמוע את מפגש החוליות זו בזו. כי אצל דניאלה התכשיטים והבדים הם העיקר, ואינם קישוט ולא סמל מעמד, אלא ספור אהבה לחומריות,לצבע ולרגשות שחפצים אלה מכילים ומעבירים מהעונדת בהם למתבונן בעונדת. מכריזה כי היא פה בינינו, יוצרת ישראלית אמיתית!. נזכרתי כיצד לפני שנים למדתי אריגת שכבות וכיצד מורתי רצתה שאארוג 'למה' או חיה פרואנית אחרת ואילו אני ארגתי את אותיות הא' ב' העברי, כשהמורה נזפה בי, הסברתי לה שאני מוכנה ללמוד כל טכניקה אך הנושא צריך להיות מפה, מכאן. דניאלה היא מפה!! דוקא בגלל הטבעיות שבה היא משלבת את החפצים המאזכרים את ארץ הולדתה עם טכניקות ונקודות מבט שלמדה ואספה אצל מורים ועמיתים פה ובחו"ל, והיא מביאה הכל הנה ומשפרת את אמנותה ומאפשרת לצופיה לקבל את כל האהבה הזו לפה ולעכשו, בלי לשכוח את מה שהביאה ממקומות אחרים ובלי שום צורך להשתנות ולהתחזות למשהו שהוא ילידי, יש באמנותה גם שורשים משם וגם מקומיות מאוזנת, של מי שגדלה פה ומקומה כאן ברצון ובנינוחות והרי הישראליות יש בה מכל הסלט הזה.
מחרוזת ציפורניים, צבעי מים 56/76 ס"מ. דניאלה מלר
ישבנו לשמוע את דברי הנואמים ואז ראיתיה, נסיכה ישראלית של ממש. עליתי שתי שורות הצגתי את עצמי כאמנית סיבים ושאלתיה אם היא במקרה גם רוקמת את אמנותה. היא ספרה לי שהיא רקמה על תחריטים ועוד, ואני נפעמתי. אמנית רב גוונית שעוסקת גם בסיבים, אמנית מיוחדת.
בתערוכת 'מקלות הקסם' הראשונה ב'סימגלרי', דניאלה הקדישה את העבודה 'אמא אל תאבדי עין' לאמה, הביאה לנו עבודה העשויה בסליל סריגה, שמשכה המון תשומת לב, היא הזכירה לרבות את השרוכים שסרגנו על סלילי העץ ואת ראשיתה של חניכתנו אל עולם היצירה הנשי.
אני פוחדת לאבד עיניים, צמר, סליל עץ, כסא. דניאלה מלר.
בתערוכת 'מקלות הקסם' השניה ב'גלרית חנקין בחולון', בעבודה "מילדת זקנה עם מסרגה חלודה" דניאלה הראתה לנו נדבך נוסף [ולצערנו בלתי נפרד] ב'קשר' ההיסטורי שבין נשים ושיפודים. באומץ האופייני לה יצרה עבודה המאזכרת ששיפודים היו גם אמצעי ההפלה ולעיתים ההצלה מנידוי או רצח, של נשים רבות מדי. רק אמנית בעלת יושר פנימי וכשרון יכלה לעשות עבודה כזו.
כשבקרתי בבית במיתר, גיליתי שיש לנו חוט משותף, כבוד גדול ואולי אף אהבה לכל הטכניקות שאנו יודעות ליצור בהן. דניאלה אינה מדרגת את כישרונותיה השונים. היא משתמשת בהם לסירוגין או במעורב, כפי שהעבודה מבקשת. המבקרים 'תרתי משמע' בתערוכות נוהגים, בקיפאון מחשבה היסטורי, לדרג עבודות על פי טכניקות העשייה, כאילו עדיין יש הפרדה ערכית בין אופני העשייה השונים, או חומרי העשייה ולא היא. קנה המידה לערכיות האמנותית צריך להיות מורכב קודם כל מיכולתו לפתוח תיבה של רגש כלשהו אצל הצופה, בצד ביצוע טוב של העבודה. לעיתים עם הקשרים היסטוריים של המקום או הנושא. ורצוי שהצופה ירצה לשוב ולהתבונן בעבודות, לשבת לידן ו'לשוחח' עמן ועם הרגשות שהן מעוררות בו. העבודות של דניאלה מעוררות בי רצון לקחת כסא ולשוחח עמן, להזמינן אלי לכוס קפה ושיחה.
חיפה 14 למרץ 2010
אבא, תצריב, 25/45 ס"מ. דניאלה מלר
הודפס בקטלוג 'סימן-תפר' בהפקת האמנית,מרץ 2010.
www.meller-art.co.il
בויקיפדיה העברית כתבתי את הערך 'דניאלה מלר'
באמת מקסים ומרגש. מזכיר את פעם ואת הילדות ואת הדברים היפים שהיו עושים פעם בשביל ילדים. רקמה זו אמנות מדהימה ואסור שתיעלם
תודה לך רונית וברוכה הבאה. אני אעביר את דברייך לדניאלה. מהו תחום היצירה שלך?
מרים