לפני כמה חודשים, חיפשתי מידע כלשהו וגלגלתי את שמו של סבי מצד אבי והוא צץ על אתר שבו מכרו כל מיני מסמכים וניירות. מה שהוצע למכירה היה חשבון של מפעל המטריות והשמשיות של סבי מ4 ביולי 1935, על מכירת שמשיה לגינה. הייתי מופתעת ומשועשעת ושלחתי דוא"ל לדודי שיסתכל ואולי יהנה, לתמהוני הוא קנה ושלח אלי את הנייר הזה. בפרסום הראו רק את הדף העליון שהיה נחמד ורגשי עבורי בגלל שמו של סבי, האיור לא היה מוכר לי, אבל כשפתחתי את הדף השני ראיתי את הסמל הכל כך מוכר לי של המפעל, שילוב האותיות PH משמו הפרטי של סבא פיליפ' והC משם המשפחה כהן והמקל המשתלב להפוך זאת למטריה.
איורים מ1935 על חשבונות מפעל המטריות של סבי
בנסיעות ברכבת מאמסטרדם לפנלו, היו בתחנות שלטים עם סמל זה, וסבא אמר שזה ציור שלו. אין לי דרך לאמת זאת, אבל אני זוכרת שרטוטים שלו, לגילופים של ידיות למטריות ושמשיות ולמקושים מקרני חיות, מעץ ומבקליט, שהוא היה מגלף בידיו לפני שהתחילו לייצרם במספר מוגדל על מיני מחרטות.
גילופים של סבי
לאחר מלהע' ה-2 הדפיס סבי נייר מכתבים חדש [שגם הגיע אלי במקרה].
ניר המכתבים של מפעל המטריות והשמשיות אחרי מלחמת העולם השניה
אין לי מושג מי עיצב את זה, אבל אהבתי את האיור האלגנטי הזה. ואחרי שקבלתי את החשבון הנ"ל, תהיתי מה אפשר ללמוד מהשינוי באיורים. ברור לי שהיתה במשפחת אבי נטיה לצורה וצבע, אח אחד של סבי פיליפ' ,שנקרא לוי אך כונה Le היה מורה לגיאוגרפיה שהתפרסם והתפרנס מהפצת ציורי מפות אילמות (לטענת אמי הוא המציא את הרעיון). אח אחר אליאס שכונה E ייסד שרשרת של עיתוני מלאכה ותפירה וספר לי שעד שהתבססו רשם ואייר במו ידיו חלק גדול מהעיתונים. אבי היה מהיר ברישום. סבי פיליפ' ואחותו בפ' זייפו בזמן מלחמת העולם ה-2 מסמכים כדי לעזור בהצלה מהנאצים.
אותי מענין מה אפשר ללמוד מהשוני באיורים הללו? האם אני יכולה ללמוד משהו חדש על הראייה של סבי את עצמו ואת עשייתו, או על כישרונותיו. ספוריו היו מלאים בתיאורים חזותיים כל כך שיכלתי כמעט לראותם בעיני, כל דמות תוארה על ידו על צבעי-עיניה, תלבושתה או פרוותה. זכורים לי כמה פעמים שהוא הביא גלילי בד מרשרש, פורש אותם על השולחן מניחם זה ליד זה, מתבונן בהם מול האור. וכל בד היה ספור. שנים אחר כך, ליווה אותי לקרובים של אמי ששם תפרו פרוות מקטעים, סבי ישב אכל 'גפילטע פיש' שהדודה דחסה לצלחתו, לפתע קם הצביע על מקטע של הפרווה ואמר שיש שם שני חלקים שנתפרו בכיוון הפוך.
האם היה משהו בצורת ההתבוננות שלו שירשתי? האם היתה לו ראייה שכיום אנו קוראים לה אמנותית ?, הוא היה אומן מאומן ומוכשר, אוטו דידאקט, בעל סקרנות של ילד. ראיתיו אוחז חפצים בידיו כשאצבעותיו מגששות בכל בליטה חופרות בכל שקע ואחר היה משרטט, מוחק, מכהה. לשאלה מהו עושה תמיד ציחקק: " עובד ומשחק, אבל לסבתא תגידי שאני עובד!".
נ.ב. בדקתי את האתר ממנו הגיע החשבון. רוב השמות נראים יהודיים, ועל פי התאריכים אפשר מאד שהיו אלו מסמכים שהוחרמו בהולנד על ידי הכיבוש הנאצי.
אבי משה כהן ז"ל (לא ידוע לי קשר משפחתי עם מרים) היה בנאי וזכורה לי תנועת יד שלו, מעין ליטוף ארוך של קיר הבטון שבנה, כדי לאמוד את איכותו. ןאם הרגיש "גיבנת" או שקע לא מוצדק היה אומר "ככה זה יצא!"
ברוכה הבאה, פנינה.
אכן כהנים וכהנות רבים/ות יש, וזה שם מכובד מאד.
תודה לך שהוספת את התיאור הנחמד והכל כך ייחודי, של אביך ז"ל. האם את סבורה שירשת משהו מאביך שבא לביטוי באמנותך שלך?.כשספרת לנו על עבודות הים שלך ממש עשית גלים בידיך!!!
מרים
כמו שאומרים: דם יותר סמיך ממים, וכנראה ירשת את הכשרונות האמנותיים שלך ממשפחתך. גם סבתא שלי מצד אבי ידעה לתפור, היא למדה את זה בעצמה ובזכות תפירת הגלביות שלקחה על עצמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה- הצליחה להאכיל את שלושת ילדיה…בעלה, הלא הוא סבי, שאותו לא הכרתי, היה שד"ר (שליח דרבנן) הוא נסע לרוסיה להביא תרומות לקהילה בשביל החלוקה, ואז פרצה מלחמת העולם הראשונה והקשר אתו נותק. מעניין כמה סיפורים יש לכל אחד מאיתנו שרק מחכים להיכתב…
אילה, תודה על הספורון הזה, [הא ספורון כי נראה שיש לך עוד הרבה יותר!!!] 'ואו' קראתי על שליחים כאלה אבל אף פעם לא הכרתי מישהי שהיתה כה קרובה. אכן עוד רבים הספורים. באשר לירושת הכשרונות? אינני יודעת אבל יכול להיות. אשמח לשמוע עוד ספורים משלך.
תודה מרים
מרים, מאד מצא חן בעיני השם שבחרת לסיפורך: "משפחוגרפיה"! השם הולם במידה מסויימת תהליך שאני משולב בו כיום באופן די אובססיבי , אלא שאצלי זה נעשה מכיוון שונה במקצת. אמנם ייתכן שהורי הורישו לי תכונות התבוננות, רישום, תנועות יד, ציור וכדומה ( אמי הייתה אמנית שעסקה בקרמיקה וגיבורי התרבות שעליהם גדלתי היו בעיקר אמניות ואמנים ) אבל המושג "משפחוגרפיה" מתאר דווקא את הציורים שלי בשנים האחרונות. עבודות שאת, מרים, מכירה אולי יותר מכל אדם אחר, ואולי את אף מפענחת אותן יותר טוב ממני. העבודות בעצם מנסות "לתעד" את תחושותי לגבי משפחתי והסביבה , בתקופת ילדותי ובחרותי. אני לא הייתי רוצה שהן תהיינה בגדר נוסטלגיה, אלא נוצרות מהצורך להנחיל לילדי ובני דורם, את האווירה האחרת שבה גדלתי ואת התקופה שבה האידיאולוגיה והתרומה לחברה היו העיקר, בניגוד לנהנתנות שמאפיינת את ימינו. אני רציתי לשקף בהן את הקונטרסט בין נאיביות של תקופת האידאולוגיה אז- לציניות של ימינו. והדירבון לסידרת עבודות אלה , הנקראת "רחוב ציפורי 7" , בא מההכרה שהגעתי אליה רק בשנים האחרונות, כתוצאה מעיון בשני ספרים שנפלו באקראי לידי , שמהם למדתי כמה מעט היה ידוע לי על עברו של אבי המנוח. הוא היה ציוני סוציאליסט נילהב. פעיל בתנועת "החלוץ" באורקאייה. בשנת 1927 אבי הוגלה על ידי הסובייטים למחנה עבודה שממנו לא כולם חזרו. הסובייטים, שבלשון המעטה, לא אהבו כלל את רעיון הציונות (בניגוד ליחסם האחר לעמים אחרים בתוככי בריה"מ שהיו להם שטחי מולדת מוגדרים – למשל ארמנים, אוזבקים, אוקראיינים , בלהרוסים, וכדומה) . למזלו הוא שוחרר עם קבוצתו, מהגלות הנוראה, בזכותה של אישתו של מקסים גורקי, והגיע ארצה בסוף שנת 1928. לא אפרט כאן מה עלה בגורלו בהמשך, שכן אני מקדיש את מירב מאמצי להתמקד , בציור על הקנבס , בזכרונות חזותיים ממנו ומבני משפחתי הקרובים (אמא ואחות. השאר נרצחו בשואה). כל זאת מתוך תקווה שהמתבונן יחוש את מה שאני חש לגבי התקופה שאיפיינה את החברה בארץ בשנותיה הראשונות של המדינה. על כל פנים, המושג שיצרת – "משפחוגרפיה" – בהחלט מתאים לתהליך היצירה שבו אני שרוי בימים אלה, ומקווה שתמשיכי ללוות אותו , כפי שעשית עד כה.
ברוך הבא דן!
אני שמחה שקראת והגבת. אכן הציורים המיוחדים שלך שבהם אתה מושיב את הצופה בתוך הזכרונות מתקופת ילדותך, כאילו הוא נמצא שם ב'רגע המתועד' יכולים להכלל בביטוי זה. הרי בתוך יכולת היצירה שלך נמצאות נימות זעירות של מורשת היצירתיות של הוריך ואף של הדורות שקדמו להם!. השילוב של תורשת היכולות הגופניות [הרישום, תנועות היד וכדומה] עם הזכרונות והסיפורים [בין אם הועברו ממש באופן מילולי או שהועברו אליך בלי מילים] ועם נסיון ותובנת חייך הם שיוצרים האמנות הייחודית הזו שלך. אני עשירת תודה לכך שמותר לי לראות היצירות הגדלות וצומחות, ומחכה ליום שתוצגנה לציבור.
נ.ב. שכחת להוסיף את כתובת האתר שלך.
מרים
אהבתי את הסיפור כולו
תודה רבקה, נהניתי לספר אותו. מרים