סלים, עשו לכם סלים!

בשלהי הקיץ ותחילת החורף, אפשר לצאת לטבע לאסוף עשבים, ענפים וקוצים שכבר יבשו אך שמרו על גמישותם, כדי לייצר מהם סלים. הקוצים יפים גם לאוהבי סדירות יבשות!  בזמננו המתועש כבר איננו זקוקים למימצאים מהטבע כדי לייצר סלים, למעשה כבר איננו זקוקים לייצר סלים בכלל , מיכלים משלל חומרים עומדים לרשותנו!. בכל זאת אני חשה שכל אדם זקוק לסל משלו, ואם אפשר לייצר סל מחומרים טבעיים שליקטת בעצמך, תשלים משהו בהוויתך האנושית.

בעיתוני וספרי 'אמנות סיבים' או 'מלאכת מחשבת', שבים ומופיעים מאמרים על יוצרי סלים עכשויים, בצד הצעות לאופני יצירה שונים של סלים. בהוראות העשייה מופיעים חומרים טבעיים וגם הרבה חומרי 'פסולת תעשייתית' כינוי לשאריות וקצוות של בדים או ניירות ושאר חומרים גמישים.

בשנות החמישים בתקופת 'הצנע', יכלת לראות בדירות עירוניות או חדרי המשפחה הקיבוציים, שולחן

גלויה שהודפסה לפני 1963, מענין שלתיאור נוספה המילה 'אמנותית'

מורכב מרגל נוקשה מעץ או מתכת ועליה מונח טס מעוגל, קלוע כמעין סל ישר ללא דפנות. רוכלים הציעו אותם למכירה בתחנות אוטובוס, או שמטיילים הביאו אותם מכל רחבי הארץ. בדואים בגליל התמחו בעיקר בקליעת מחצלות מקני הסוף שגדלו לחופי הירדן, בביצת החולה וליד מעינות נובעים, אך קלעו גם את המגשים הללו, ששמשו כשולחנות לעת מצוא, או לעיטורי קיר [רצוי עם איזו 'שבריה' מרשימה!]. אגב בבניה הקיבוצית של הגליל העליון, היו גם תקרות עשויות קני סוף מרוח בביטון וטיח, שהזכירו דפנות של סל מלוכלך בבוץ, קבלתי פעם על מיטתי בבית הילדים ב'חוליות- שדה נחמיה' משטח מתפורר שכזה של קני סוף עם בטון יבש.

על הגלויה אין תאריך, אך בגלל מה שכתוב על גבה אני יכולה לזהות שהודפסה לפני 1963. הכתובת הנלווית מאד מענינת, בתקופה זו עדיין התיחסו לכל העבודות האלו כ'מלאכה', ומי שכתב את התוספת 'אמנותית' הקדים את זמנו, או אולי חיפש הצדקה לפירסום קליעה 'עממית או זולה' כזו. . למעשה ה'קולעת' בתמונה עוסקת בליפוף .  יוצרים  'חוט שדרה' מעשבים ועליו מלפפים עשב צבעוני לאורך כמה סמ' ואז מלפפים את השורה שמתחת ומהדקים בצורת פרפר בין השורות. לימים נפוץ השימוש ליצירת 'חוט השדרה'  מחבלים שונים ואפילו סמרטוטים ולליפוף התחילו להשתמש ברפיה קנויה או בקרעי בדים שונים שצבעיהם קישטו וייחדו כל סל.

אני והסל שליפפתי לעצמי לכבוד 'חג הביכורים -שבועות'

כשגרנו ברגבה, עבדתי במשק ככל הילדים. בין תפקידינו היו: פיזור רעל עכברים, גיזום ובציר בכרם, תליית כביסה במכבסה הציבורית, איסוף ביצים בלול, רחיצת האבוסים ושוקת המים ברפתות, והיתה גם רעיית אווזים בשדה תלתן ועוד עבודות חקלאיות.  השהייה בשדות היתה מענינת, היא הפגישה אותנו לא רק עם חובות העבודה והשהות בחוץ בכל מזג אויר, אלא גם קירבה אותנו לילדי מזרעה הסמוכה.  ראיתי כיצד הם מלקטים עשבים ועלים, לאכילה במקום, עלים וענפים שנקשרו לצרורות גדולים אותם נשאו אמהותיהם על ראשיהן הביתה לחימום ובישול בטאבונים, והיו הבנות והנשים שקלעו סלים. ישבתי עמן ולמדתי, איך לבחור 'עשב'  טוב ל'חוט השדרה' ואיך להחליט איזה עשב/קש טוב לליפוף.  בתמורה לימדתי אותן לסרוג וכיון שלא היו מספיק שיפודים שייפנו ענפים קטנים וכולן סרגו וקלעו בחדווה. לבת המצווה שלי שחל קרוב לחג השבועות, ליפפתי לעצמי סל קש זהוב, שלאחר מכן עמד שנים רבות בבית אמי. יש לציין שאמי לא התלהבה בכלל מכל עיסוקי המלאכה הללו שלי, והיא קיוותה ש"זה יעבור לי, עם הגיל!".

בבתי הספר באותו זמן למדו קליעת סלים על צלחות ניר, ששסעו את שוליהן כך שקרעי נייר הקרטון ישמשו חוט שדרה ואז  קלעו ברפייה או בצמר גס כדי לקבל מעין סלסלה..

במשך השנים, כשהזדמן לי יצרתי כל מיני סלים באופנים שונים ומחומרים מגוונים, אך לא התעמקתי במשמעויות היסטוריות או סוציולוגיות של העשיה הזו, סתם עשיתי למען עצמי או כמתנות.כשנסענו

דף השער וההקדשה שכתבה לי ברברה בספר The New Basketry By Ed Rossbach

לבוסטון, והגעתי לתוכנית לאומנות PIA באוניברסיטת בוסטון, נכנסתי לכיתה של 'אריגה שלא על נול' של ברברה שאוקרופט

[ Barabara Shawcroft ]. אצלה למדתי שאפשר להפוך את רגשותי ומחשבותי ל'סלים'. המחלקה עודדה עזרה הדדית בין התלמידים ואם בתחילת הלימודים היו לי שעות של תהייה מה אני בדיוק עושה בין כל ה'ארטיסטים' שם, מהר מאד ראיתי שאני יכולה ללמוד מנסיונם של אחרים ולחלוק עמם את נסיון היצירה שלי.

גם ברברה וגם התלמידים השונים, היו פתוחים וקשובים לכל מיני חומרים, ניסו ועבדו עם כל מה שהיה אפשר לכופף. עשבי ים, מעי דגים, חבלים, שאריות של מעילי פרווה, חוטי תיל, חוטי טלפון ישנים  והיה אף בחור  שעבד עם סיבי -זכוכית.

עשיית הסלים, או הסלנות הוא ענף של האריגה, טכניקות הליפוף, הקליעה המשמשות לעשיית סלים נחשבות כסוג של אריגה. רבים מאמני הסיבים עוסקים גם באריגה בנול וגם בסלנות. גם באריגה על נול או מסגרת אפשר ליצור גופים/בגדים/צורות  תלת מימדיים, אך בדרך כלל צריך לדאוג להם למשהו שישא/יחזיק את הצורה התלת מימדית. סלים נוצרים יחד עם ה'שלד' שלהם, הם אינם זקוקים למשהו זר/נוסף  שיחזיק אותם בצורתם המיכלית.

קבוצה של סלים מעשה ידי. בשורה העליונה מימין סל קלוע מ'חוט ניר' ורפיה. באמצע סל עם שלד

קבוצת סלים מעשה ידי

מדקל קלוע עם חבל וקש. משמאל סל מעשב ים שיבשתי וגלגלתי לחוט.   שורה שניה מימין 'דמות' ארוגה על מקלות אריגה מרפיה תעשיתית. באמצע סל מלופף, שלד מחבל, ליפוף בצמר גס ועשב מיובש, לסל שני בסיסים מחוברים, לבסיס הנמוך יש מכסה שאפשר להסיר. משמאל סל  מעשב ים, חוט נייר וחבל.  הסל הכחול, חבל מלופף בקרעי בד, דו בסיסי.

היה לי מזל לפגוש עוד יוצרי סלים, כאלה שעושים אותם ככלי קיבול וקישוט הבית, תוך כדי כיבוד ושימור אופני עשייה עתיקים. וכאלה שעושים אותם ככלי ביטוי אמנותי להבעת רגשותיהם.

אודרי קוראת את דברי יוצרי הסלים

לפני כ10 שנים הזדמן לי לראות תערוכת סלים בריטיים מודרניים, שהוצגו בטירה יפהפיה על גבול בלגיה גרמניה. החומרים ואופני היצירה היו מסורתיים, אך חלק מהסלים היו מודרניים בצורותיהם. כל האמנים היו צעירים בשנות ה20 לחייהם, שלמדו  עבודה מסורתית אך התכוונו גם לחדש ולשנות צורות.

אפשר לקרא עוד במאמר 'סלינו על כתפינו' שפורסם ב1 במרץ 2011 בבלוג זה.                עשו לכם סלים !!!!