אמי לא דברה הרבה על הוריה, אך מספר פעמים ספרה על מגרש בתל אביב. על פי סיפורה אביה היה
מיודד מאד עם בן דוד שלו בשם מאטושק [שם משפחה]. בשנות ה1920 הוא ובן דודו חסכו כסף ותכננו
שני בני הדודים בחופשה
לעלות ארצה, סבי כבר היה נשוי לסבתי. בשנת 20 כבר הייתה בהריון כיון שאמי נולדה ב17 בפברואר 1921. בכל אופן הוחלט שמאטושק ייסע ארצה ויקנה מגרש ומייד כשדוד ורגינה יוכלו לנסוע הם יעלו ארצה. רגינה לא הייתה בריאה , והזמנים קשים, וככה הם לא נסעו אחרי מאטושק ארצה.
עברו שנים אמי עלתה ארצה , היא לא זכרה בדיוק איפה גר בן הדוד של אביה , אבל יום אחד צעדה ברחוב אלנבי בתל אביב ווראתה חנות למכירת עגלות ילדים עם השם מאטושק, היא נכנסה לחנות הזדהתה לפני האיש והוא התעלף.
כדי להרגיעו אמרה לו מיד שאינה מבקשת חלק בחנות למרות שמגיע לה חלקו של אביה, סך הכל רצתה קשר משפחתי . האיש אמנם הודה שהוא בן הדוד של אביה אך לא רצה שום קשר אתה.
לאחר מותה ניסיתי לאתר את המשפחה דנן וטלפנתי לכל המשפחות עם השם הזה. כולם אמרו לי שהם אינם צאצאים של בן הדוד ואינם מכירים אותו כלל. רק אשה אחת אמרה לי שאינה קרובה של המאטושק ההוא בעל החנות, אבל היא זוכרת את החנות ולפי מיטב זכרונה לא היו להם ילדים. באינסטיקט אמרתי לה 'אין לי שום דרישות אלייך, אני רק מחפשת סיפורי משפחה, ומשום מה בגלל שמייד הזדרזת לציין שלא היו להם ילדים אני מקווה שבכל זאת את קרובה שלי…… כי מכל בעלי השם הזה בארץ את היחידה שידעת עליהם משהו והגבת כה מהר…….' היא סגרה את הטלפון . ואני נשארתי עם התחושה שהיא בכל זאת קרובה שלי ואולי זו רק הייתה תקווה כי איני יודעת הרבה על משפחות אמי.
הצילום נמצא בארכיון יהדות הולנד בלוחמי הגיטאות.
