כולנו בהסגר חלקי הכרחי, לעצור את מגיפת ה'קורונה' . בעיקר אנו מעל גיל 60 נמצאים בסכנת יתר. במלחמת המפרץ הראשונה הסתגרנו בחדרים מנויילנים נגד טילים שהגיעו מעירק, במלחמת לבנון השניה נשארנו בבתים שלא ניפגע מטילים מלבנון.
לאחר מלחמת העולם השניה, נסעתי עם אמי ברכבת אזרחים שיצאה משוויץ, שנעצרה כל פעם על מסילה צדדית כדי לאפשר לרכבות הצבאיות לעבור, בזמן שנעצרה ירדו האנשים לעשות את צרכיהם בין שיחים או במתבנים הרוסים, הדליקו בשדה ליד הרכבת מדורות קטנות שעליהן בישלו משהו לאכול. וחיפשו מים לשתיה, על מקלחת לא היה אפשר אפילו לחלום. הזהירו את כולם מפני חפצים מתפוצצים שהגרמנים פיזרו בכל מקום לפני נסיגתם. אני זוכרת בבירור כמה אנשים שהתפוצצו פתאום באש ענקית, אולי ממוקש אולי ממשהו אחר. גם ברכבת עצמה פרצה לעיתים שריפה קטנה, אולי אנשים ניסו להתחמם ואולי הכניסו חפץ שמצאו לרכבת למרות ההזהרות. לפי דברי אמי נסענו יותר משבועיים, בצורה זו משווייץ להולנד. כשהגענו לתחנת הרכבת המרכזית באמסטרדם, היא הייתה מגודרת בגדרות תייל. ומלפניה היו אוהלים והמון חביות שבהן בערה אש. חיילים ונזירות עם כובעים ענקיים כאילו צמחו להן כנפיים, קבלו את פנינו, הוזמנו להיכנס לאוהלים ושם מרטו מעלינו את בגדינו שהושלחו מיד לחביות הבוערות. אני גם זוכרת במעומעם כל מיני הערות על היותינו אנשים מטונפים. זרקו עלינו מין בגד ספק שמלה ספק שק מבד גס, ואז ניגשו לגלח את שיער ראשנו, אמי צרחה בקולי קולות וסירבה לעזוב אותי והתפתלה כנגד הגילוח, אבל בבלית ברירה הסכימה שישפכו עלינו מין חומר מסריח מגעיל, אחר כך גם השפריצו עלינו ד.ד.ט. נגד הפרעושים והכינים וכל מה שהבאנו, קבלנו או התלווה אלינו מבלי שרצינו במסע הרכבת. הכל נעשה כמובן מפחד מפני מגיפות טיפוס, ועוד מיני מחלות שמהם פחד ארגון הבריאות של האו"ם. נ.ב זו היתה מקלחת הד.ד.ט. השניה שלי את הראשונה קבלנו עם העלייה לרכבת בשוייץ ולימים קבלתי את השלישית כשירדתי מהאוניה בחיפה.
אין לי תלונה לעבר ההוא ואין לי שום תלונה כעת כשאנו בהסגר לוקסוס, יושבים בבית שאני יכולה לחמם, ישנה במיטתי יכולה להתרחץ מתי שרוצה ומומלץ לי אפילו לרחוץ ידיים כמה שרק אפשר ואם אצטרך משהו דחוף מותר למהר לצאת ולרכוש אותו. בארצות סביבנו וברחבי העולם יש המוני פליטים חסרי בית. חלקם גרים באוהלים, חלקם במתחמים סגורים לפליטים. מה יקרה כשהמחלה הזו תתחיל שם? .
מאידך יש לי תהייה על מה שנראה כאי מוכנות מינימלית בסיסית של מדינתנו הנפלאה שאני אוהבת. מדוע
ALL WE NEED IS
לא התחילו בכמה תוכניות מגירה למקרה שהמגיפה תגיע? ברגע שראו שהיא מתפרצת בסין? על מי ומה סמכו ? על איזה מידע? ונניח שהיו מתכוננים קצת יותר טוב והיו רוכשים יותר מכונות הנשמה ושאר ציוד, אם המחלה לא הייתה מגיעה הנה, הרי יכלו לשמור חלק מהציוד לעת צרה ואת מכונות ההנשמה המיטות הנוספות וכולי לחלק בין בתי החולים. ואגב מתי יגדילו פה את מספר בתי החולים ? את מספר אנשי הצוותים הרפואיים שגם כשאין מגיפה כורעים תחת נטל העבודה וחוסר צוות נוסף?
אין לי כל כך מה לענות על השאלות האלה, אבל כותבת לך, שתדעי שאת לא לבד – וגם אני לא. הרשומות שלך הן חלק מהמעטפת שאנחנו נעזרים בה עכשיו, וטוב שהן פה. שמרי על עצמך <3
תודה תמי יקרה . בריאות לכולם