רוצה פיקסו?

השבוע הבאתי את מכונת התפירה שלי, לניקוי וכיוון. בחנות עמדה אשה ובעל החנות שאל אותה:"רוצה פיקסו?". מי לא רוצה? אבל התחלתי לדאוג האם זה בטוח להשאיר שם את המכונה? בטח גם גנבי אמנות יודעים שיש שם יצירה כל כך חשובה, ואם יפרצו אולי יזיקו למכונה שלי.  כמובן שהאיש אינו מוכר פיקסו מקורי. הוא מוכר בדי קנווס שעליהם הדפיסו ציורים של אמנים ידועים, מישהו טרח והעביר את כל נגיעות המכחול לבד הקנווס וגם לדף משבצות. בכל ריבוע  של ניר המשבצות מודפס סימן שמסמל מספר של חוט רקימה בעל צבע או גוון מתאימים . ככה יכול/ה כל אחד/ת לרקום לעצמו יצירה של אמן דגול, בתכי רקימה משוכלת. רקימה משוכלת הוא השם שנתנה האקדמיה ללשון העברית לרקימה שבפי העם  ידועה כרקימת איקסים או רקימת צלבים.

אני אוהבת רקימה משוכלת, אך לרוב יוצרת דוגמאות משל עצמי. אני גם מעדיפה את הסגנון ההולנדי ,או של דוגמיות האותיות הקלסיות. בסגנון זה רוקמים מה שרוצים אך לא ממלאים את כל הרקע כאילו זו דוגמה ארוגה. אני משתמשת גם בשנוי תכים ולא רק בשינוי צבעים כד לקבל מה שאני רוצה.

לעומתי יש רוקמים ורוקמות בעלי סבלנות עצומה שרוקמים משטחים שלמים, לרוב עם אותו התך. ובעזרת טבלאות מודפסות הם יוצרים שלל תמונות שציירו מאיירים אנונימים . לעיתים רוקמים גם ציור של אמן מפורסם. הם גם רוקמים כמו שרקמו בימים קדמוניים רק עם תך אחיד. רקמת דוגמא על בד הייתה פעם תחליף לקנית בד ארוג עם דוגמאות . אי אפשר היה לגרור נולים גדולים לכל מקום אבל מסגרת רקמה היא קטנה וניידת. לא רק פשוטי העם רקמו, גם האצילות ואפילו מלכות רקמו על קנווסים. לא רק כדי להעביר את הזמן ולא להשתעמם , אלא כדי שיהיו להם בדים יפים לכסות כריות תיקים ולעיתים גם מעילים, האצולה הבזבזנית רצתה בתים יפים,  אך לא תמיד היה להם הכסף הדרוש, הרקימה של חפצים יפים היתה גם שימושית . עם עלית הבורגנות הפכה רקימת התמונות, למשהו שכל אשה התהדרה בו. התמונות הללו נקראו משום מה 'גובלנים' למרות שרק חיקו את התמונות הארוגות של בית האריגה של גובלין.

נזכרתי שבעיתון מלאכת המחשבת ההולנדי handwerken שלימים הפך ל Ariadne היו לעיתים דוגמאות כאלו. בחוברת יוני 1970, הופיעו שתי יצירות של יאן פרמיר [ורמיר] עם דיוקני נשים. חיפשתי בספרים ואכן מי שתרגם את הציורים לגווני חוטים וסימן איזה גוון חוט יש לרקום  על כל הצטלבות חוטים, לתחושתי עשה עבודת התאמה נהדרת. הרקימה נראית כמו הציור.

דוגמת הרקימה של הציור השני. בתחתית הדוגמה הסבר הסמלים המסביר עם איזה חוט יש לרקום כל מפגש של חוט שתי וערב.

בחנויות המיועדות לכך אפשר למצוא שלל יצירות לרקימה. וכך יכול למעשה כל אדם להינות גם מהסתכלות על יצירה מפורסמת, וגם להרגיש יצירתי. חלק מרוקמי יצירות מפורסמות בטוחים שזה הופך אותם ליצירתיים ואף אמנותיים. אני מתלבטת עם עצמי לגבי ההגדרה הזו. זו מלאכת מחשבת של רקימה. אך זו לא יצירה מקורית שנבעה מראשם.

אז מי רוצה פרמיר על הקיר?. בכמה חודשי רקימה זה אפשרי .