אני אוהבת את המקלחת

רחצתי בקערה במקלחת שטיחון שהיה פעם של חמותי ז"ל וראיתי כיצד השטיחון הישן, העייף והדהוי שב לחיים ונראה זוהר. מתוך מה שהיה רק בז' מלוכלך  נראה לפתע שחוטי הערב שזורים מחוטים לבנים וצהובים זוהרים, אח"כ השריתי סוודר ישן בקערה. בערב חפפתי ראש והתקלחתי, אינני מבזבזת שם זמן רב, אך אני אוהבת את המקלחת, בסתר לבי אני עדיין חשה שהחדר הזה הוא מתנה גדולה.

זכרונותי הראשונים הם מהתקופה שאמי ואני שבנו להולנד אחרי מלחמת העולם השניה ברכבות. משוויץ  להולנד הנסיעה הייתה איטית. 'רכבות האזרחים' עמדו כש'רכבות צבאיות' חלפו על פנינו במהירות. כשהרכבת עצרה, לא תמיד בתחנה, לעיתים קרובות בשדות או ליד כפרים, אנשים ירדו לחפש מים ואולי מזון. זכורים לי במעומעם [ואמי אישרה לי שאכן מאורעות אלו קרו ] שאנשים מצאו חפצים שהתפוצצו בידיהם, או שלפתע התלקחו להבות באיזה קרון. כמובן שאיש לא ממש התרחץ ולא כיבס כלום.

כשהגענו לתחנת הרכבת המרכזית באמסטרדם, התחנה הייתה מגודרת בחוטי תייל, שלפניהם ניצבו אנשים במדים, ונזירות בעלות כובעים בעלי שוליים רחבים כמו זוג כנפיים. לפני הגדרות ניצבו חביות ענקיות על מעין חצובות שתחתן דלקה אש, בחביות היו מים רותחים. הנזירות ניגשו אלינו הורידו מאתנו את הבגדים וזרקו אותם לחביות. עלינו שפכו כל מיני חומרים צורבים [כיום אני יודעת שזה היה די.די.טי.], ואח"כ קרצפו אותנו עם מי סבון חמים מדיי, רצו גם לקצר את שערי אבל אמי הקימה מהומה והנזירה ויתרה לי. קבלנו בגדים אחרים, לא בדיוק מתאימים לנו, אמי חתמה על כל מיני ניירות ויצאנו משם.

זמן מה אחרי זה אמי חלתה ואושפזה ואני הגעתי לבית של איכר, שקבל תשלום עבור הילדים שאפסן בעלית הגג שהיה גם מתבן, ליד ארון השינה [bedstee] שלו ושל אשתו בנה מיטות קומותיים עם סיר קטן לפני כל מיטה כזו. ילד שהרטיב במיטתו קבל מכה בשוט. מעל כל מיטת קומותיים היה תלוי צלוב. להתרחץ הוציאו אותנו פעם בכמה ימים לחצר ליד ברז משאבה. האיכרה שפשפה אותנו בקש אחד אחרי השני, תמיד כמה ילדים ביחד ואז מלאה את הדלי ושפכה עלינו דלי מים קרים. שפשפה אותנו בשק יבש ושלחה אותנו חזרה אל הבית. גם בימים שיצאנו אתו לשדה לאסוף פקעות של תפוחי אדמה, לפת או פרחים, רחצו את רגלינו מהבוץ עם מים מברז המשאבה. כאשר בא קרוב משפחה לבקר, רגע לפני שפתחה את הדלת דחפה קובית שוקולד לפינו, כך שלשאלת הקרוב אם טוב לנו ענינו כמובן שטוב מאד.  הדלת הייתה משני חצאים, כך שיכלו בקיץ לפתוח רק את החלק העליון מבלי שכל החיות תכנסנה לבית. זכור לי שבחלק העליון של הדלת היה חלון משכית בצבעים יפים. ליד הדלת עמד כסא עם שני מסעדים על שני צדדים ב90 מעלות ומושבו היה עשוי מקש קלוע.

משם עברתי לגור אצל סבתא שלי מצד אבי ולסירוגין  אצל אחות של סבי, אצל שתיהן רחצו אותי באמבטיה חמה ואצל שתיהן היה בכל חדר שינה כיור עם ברז קר וברז חם, שלידו צחצחנו שיניים ורחצנו פנים כל בוקר, זה היה מצוין. כאשר שבתי לגור עם אמי באמסטרדם, היתה תקופה של מחסור דיור בהולנד לכן גרו אתנו באותה הדירה, עוד משפחה אחת עם שני בנים ועוד גברת נחמדה. לדירה בכלל לא הייתה מקלחת. אמי רחצה אותי רוב השבוע בגיגית עם מים חמים שהרתיחו בקומקומים ופעמיים בשבוע הלכנו לבית מרחץ שהיה בסביבה.

כשעלינו ארצה הגענו ישר לקבוץ שדה-נחמיה חוליות, ונכנסתי לכיתת בני גילי. מה שזכור לי היטב שבבתי הילדים לא היו חלונות לכיוון הגבול הסורי. בבית הילדים היתה מקלחת משותפת והמטפלות רחצו אותנו בקבוצות, מה שנראה לי טבעי לחלוטין. כמו כן הרבינו להתרחץ בנהר הירדן, וכהשתמשנו בסבון דגי האמנון היו לפעמים קופצים ובולעים את הסבון שהיה לנו. אגב שיניים צחצחנו אז עם אבן שיניים, לא משחה אלא חומר נוקשה שעליו שפשפנו את המברשת הרטובה. לאמי שגרה בחדר לא היתה מקלחת ולא שירותים, היא התרחצה במקלחת המשותפת, ובמקרה הצורך רצה לצריפון שירותים מפח מגולוון  שעמד מעל לבור ספיגה.

כאשר עברנו לרגבה ,אמי, אבי החורג ואני, קבלנו קודם חדר עם מטבחון בצריף שבדי, שזו הייתה דירונת ולידה היתה דירונת דומה בין הדלתות היו בית שימוש זעיר וחדר מקלחת פיצפון משותפים לשתי הדירונות. היינו מאושרים עם זה. אחר כך קבלנו בית בנוי שהיו בו מטבחון ,שני חדרים, חדרון כניסה, חדר שתוכנן להיות מקלחת אבל בגלל מחסור בבתים המקלחת יועדה להיות חדרי שלי, חדר אחד היה חדר מגורים ושינה של אמי ואבי החורג  ובחדר השני שוכן רווק, גם הולנדי לשעבר משה פרנק.   ושוב כמו פעם הלכנו להתרחץ בבית המרחץ הציבורי = המקלחת המשותפת שהייתה בנויה מלוחות פח גלי, ללא גג ממשי. בקיץ גם המים הקרים היו רותחים ובחורף הכל היה קר. הרוח נשבה מסביבנו. בנות ונשים התרגלו ללכת לאורך המחיצה עם מקלחת הגברים ולסתום כל חור בסבון וניר עיתונים, לפני שהתפשטנו. לאחר המקלחת התנגבנו היטב וצעדנו הביתה. חשופות לרוח ופגעי מזג אוויר אחרים.  לא רחוק מבית המגורים שלנו היה ביתן פח שעמד מעל לבור ספיגה שאליו הלכנו ביום לבד ובלילה אוחזים בפנס, בגשם היינו עטופי מעילים ובקיץ הלכנו עם סנדלים.  בליל קיץ אחד, יצאנו לפחון עם פנס, פתחתי את הדלת ושמעתי רעש קל ומשהו גדול ארוך וצינורי נפל על ראשי, באופן טבעי הטיתי ראשי ונחש צפע גדול שנחת על ראשי החליק הלאה לתוך בור הספיגה, את צרחות האימה שלי שמעו כנראה בכל המשק. כמובן בקשתי שיבדקו את קרקפתי לראות אם לא נננכשתי חלילה. עם הרחבת הבניה ברגבה, משה עזב את הבית אני קבלתי חדר והמשפחה קבלה מקלחת.

אחרי זה כבר תמיד גרתי בבית עם מקלחת כמו שצריך ואני אוהבת את חדר המקלחת. אוהבת לעמוד תחת מים זורמים שאני מכוונת בעצמי את חומם, מעדיפה מים חמים על קרים, ומודה למי שהמציא את רעיון המקלחות.