איך מפתחים מחשבה עצמית ?

האם זה רק נדמה לי ? או שאני במקרה מקשיבה לתכניות הרדיו והטלויזיה הלא נכונות וקוראת את העיתונים הלא נכונים ומקושרת להרבה אנשים במרשתת ?  כי הרבה פעמים נשמע לי שאנשים רבים מדי חוזרים על אותן הדעות באותן המילים?

מה קרה להבעת דעות עצמיות ותובנות עצמיות?, אנשים מטיחים זה בזה את אותם העלבונות ששומעים בכלי התקשורת, הרבה פעמים לבושת כולנו, ציטטה ישירה מדברי אחד מראשי המדינה שאינם מהססים להעליב חלקים נרחבים מהאוכלוסיה, רק כדי למצוא חן בעיני קהל המשתלהב בקלות. 'מנהיג' שעושה זאת אינו מנהיג הוא מונהג על ידי עדר /המון. ההיסטוריה מוכיחה לנו ששיטת שלטון זו 'יעילה' עד לרגע שההמון קולט שהשליט עושה עליו סיבוב, זורק לו שמות לשנאה כדי שמאחורי גב ההמון השליט יוכל בינתיים להתענג על כל מנעמי החיים, מזון משובח, מיני חומרים להתמכרות. ואז יום אחד כשההמון יתעשת נקמתו בשליט היא קשה.

מה שלא ברור לי , איך אנשים 'לא רואים ולא שומעים ' שמנצלים אותם. או גרוע מזה מסבירים את הניצול שלהם על ידי השליט כ'נחוץ למען מטרה נעלה כלשהי.'

כל פעם שאני קוראת שלשרים 'מגיע משהו כי הם עובדים קשה עבורנו!',  אני תמהה האם הכותב/ת זאת שכח שהוא/היא משלמים במיטב כספם לשר הזה?   נזכרתי שכאשר בתי הייתה בכתות האחרונות של בית הספר היסודי, היא הגיעה הביתה ואמרה שהיא זקוקה לכסף לקנות מתנה לילדה שעמדה בראש 'ועד הכתה', לתמיהתי אם זו הייתה הצעה של המורה ? הסבירה לי שזו הייתה דרישה של אותה ילדה ראשת הועד. אמרתי שבשום פנים ואופן לא מגיעה לילדה זו מתנה. היא הייתה כעת בועד בחודש הבא תהיה או יהיה מישהו אחר בועד, כל אחד תורם לציבור. בתי מסרה לה את ההודעה ושבה הביתה עם הסיפור שראשת הועד הזו אמרה לה שאם איני נותנת כסף עבור מתנתה בתי יכולה לקחת כסף מארנקי בלי שאדע. ברגע זה הבנתי שיש לערב את המורה המחנכת, כי יש כשל חינוכי גדול אצל הילדה הזו. המורה המחנכת נחרדה כמוני מהסיפור והעבירה להם שיעור בנושא.

כשהרהרתי בכך כעת חשבתי על שיעורי המחנך ושיעורי האזרחות שהיו לנו ב'בית הספר העממי וייצמן בנהריה'. אגב בית ספר ממנו יצאו הרבה אנשי חינוך שהשאירו חותמם ברשתות חינוך רבות. מורינו שמשו לנו דוגמא באורח חייהם בצניעות, בהסתפקות במה שיש , בחלוקה עם אחרים ועוד נושאים דומים. בשנים האחרונות אנו שומעים ששיעורי האזרחות או חומרי הקריאה שלהם הפכו לכר ניגוח פוליטי, ואולי כאן חלק מהבעיה האזרחית של אי המוסר הציבורי שלנו.

אנשים חיים מעבר ליכולתם, ויכולתם מוגבלת על ידי התנהגות הממשלה. עושה רושם שבמקום להשקיע את מחשבותיהם בשיפור אפשרי של חייהם, אנשים מסתפקים בשנאת אחרים , אל שנאה זו או אי הנחת הזה אינם מופנים לאלו שגורמים למצבם הקשה, לא הם מעדיפים להתנפל על אחיהם ואחיותיהם לצרה לחיים הלא פשוטים ולקרוע את הרשתות בדברי שטנה והסתה.

אני מכירה כל כך הרבה אנשים ישרים והגונים, אנשים שתורמים מזמנם הפרטי לאחרים, אינם דורשים מהציבור הרבה פעמים אפילו אינם משתמשים בזכויות שמגיעות להם על פי חוק , חיים את חייהם בשקט בלי העלבות ונאצות של אחרים. אנשים שחושבים לבד ומביעים את דעותיהם שלהם לא של העיתון השלטון או ההמון.  אלו המנהיגים שלי !