מעילים

לפני שעלינו ארצה אמרו לאמי שבישראל חם כל השנה ובחורף רק קצת קריר-כמו בקיץ הולנדי, אז לא נצטרך מעיל חורפי בכלל. אמי תפרה לי מכנסי-קורדרוי עם אפודה תואמת, לא הבאנו מעילים. הגענו לנמל חיפה ויוחנן מהקיבוץ שבא לקבל את פנינו אמר:"אוי חבל שלא באתם לפני שבוע ! כל הארץ הייתה מכוסה שלג!".

במשך השנים נזקקנו גם נזקקנו למעיל חורפי טוב, אך הרבה שנים זה נחשב למין 'מותרות'  היו מעילים אך תמיד קצרים מדי, או דקים מדי. אז מי שהיה  לו קרוב בחו"ל או נסע לטייל חזר עם מעיל ארוך וחם ובעיקר מעילי גשם שמכסים יותר מאשר את החלק העליון של הגוף. משום מה מעילי הגשם בארץ היו תמיד קצרים. כבר ספרתי פעם כיצד בגיל 16 נסעתי לבקר משפחה בחו"ל וכיצד שבתי ארצה עם מעיל חם באורך שנקרא אז 7/8.

בצבא הייתי, סמלת סעד בקצין העיר נהריה, הסתובבתי ברחבי הגליל המערבי בכל מזג אוויר. בתקופה ההיא היו 'מדי קיץ' ו'מדי חורף', שאותם נאלצנו -כל חיילי צה"ל – ללבוש 'בפקודה' החל מתאריך מסוים וסיימנו ללבוש בתאריך מסוים, ולא משנה אם מזג האוויר לא תאם את פקודת הצבא. 'מדי החורף' היו מכנסים ארוכים או חצאית צמר דוקרניים מעט, [שאני מייד ריככתי בהשרייה בשמפו שיער]. בטלדרס [כיום זה נקרא עליונית] גם כן מצמר ושום מעיל גשם. כיוון שהייתי הרבה בנסיעות בדרכים הגשתי בקשה לקבל מעיל גשם, זה לקח קצת זמן ותחינות, אך לבסוף נופק לי מעיל גשם גברי שנראה כאילו יצא מסרט בלשים קלאסי. תווית המעיל לא הותירה ספק, הוא היה במקור רכוש הצבא הבריטי וכנראה נשאר מונח באיזו אפסנאות. יחד עם המעיל הגיע 'אישור מיוחד ללבישת מעיל גשם!', שבהתחלה הצחיק אותי, אך למזלי שמרתי אותו בכיס, כי כמה שוטרים צבאיים, פנו אלי בצעקות שהמעיל אינו תיקני ושעלי להורידו מיד, האישור המיוחד גרם להם לקפוץ לדום ולהתנצל בפניי.

אמי תפרה לי פעם גלימת צמר עם חצאית תואמת, מצמר שארוג בשתי שכבות. זה מאד יפה ומחמיא ללובשת, אך קשיות בד הצמר לא ממש הגן מקור. אולי אם היה תפור מבד רך יותר כמו שלבשה תמיד הדודה רבא בפ' היה יותר חם.

בתקופת מגורינו בבוסטון כמובן הצטיידנו במעילים ראויים לשלג וגשם, אלא שעם הזמן המעילים הללו התבלו. חיפשתי לשוא מעיל גשם ארוך בארץ ולא מצאתי.  בביקוריי הדו שנתיים בברוסל רכשתי לי מעיל גשם דק [מעיל קיצי לאירופה] לסתם ימים קרים ולא גשומים, ומעיל גשם ארוך וחם לימים רטובים וקרים. היות וכבר תפרתי לבתי פעם מעיל חם, החלטתי שאוכל לתפור מעיל גם לי.  מרגע שהתחלתי עשיתי לי כמה מעילים בצבעים שונים. הגזרה האהובה עלי היא מעיל המדבר המוכר בארץ מתקופת משכית. שממנו יש לי אחד בצבע בז, שני בצבע  בורדו [שמתאים לצבע של אחת המשבצות בחצאית משובצת שתפרתי לי באותה שנה] שלישי מצמר כחול בהיר שהוספתי לו ברדס [ויחד עמו תפרתי מאותו הבד גם חצאית מעטפת] .  הצבעים השונים נותנים הרגשה נעימה.  בתקופה מסוימת חשתי שחסר לי גם מעיל חם יותר, חיפשתי בחנויות ולא מצאתי מעיל מתאים. באחד מספרי האריגה שלי Fashions from the Loom' by Betty J. Beard מצאתי גזרה יפה של מעיל נזירים והחלטתי שאקנה בד צמר עבה ואתפור לעצמי את המעיל הזה. הצבע שנראה לי הכי מתאים היה אדום יין. זה הולך עם מירב הצבעים האחרים שאני לובשת.

גזרת מעיל הנזירים

מדדתי את עצמי כדי להתאים את הגזרה למידותי. קניתי את הבד השריתי אותו במים חמים כדי שהבד יתכווץ לפני הגזירה וכן להוריד שאריות צבע [אם ישנן]. וחתכתי את הבד ותפרתי לי מעיל לתפארת. את אימרות השרוולים והברדס סיימתי עם פס מצונר בצמר. מעיל נפלא, כמו שתארתי לעצמי החלק הקדמי שמכסה פעמיים את החזה כשהוא מכופתר, נפלא להליכה ברוח וכאשר הוא פתוח זה נופל/ גולש מאד יפה משני צדיו. וכל פעם כשאני לובשת אותו אני נהנית.

המעיל החם מהצד צלם אברהם ברוק

המעיל כשהוא סגור כמעט לגמרי צלם אברהם ברוק

המעיל פתוח צלם אברהם ברוק

מעיל משאריות בדים חזית צלם אברהם ברוק

גב המעיל צלם אברהם ברוק

בשנים האחרונות התחלתי להשתמש בשאריות הבדים שלי וכדי לפתור משהו שסקרן אותי, תפרתי לי מעיל דק יותר משאריות של קטעי ג'ינס ובדים כחולים, על בסיס של כותנה כחולה. בהתחלה חשבתי לתפור את כל המעיל מקטעי ג'ינס בלבד, אבל מיד גיליתי שזה היה כבד מאד. לכן עירבתי קטעי ג'ינס עם רקעי בדי כותנה שבכולם יש כחול. ביו יתר פיסות הבד יש גם קטעים ממכנסיים קצרים שקיבלתי לפני שנים מדודה של אמי, כשבקרתי אצלה.