באלבומים האישיים של רבים מאתנו בין התמונות האישיות מאד, יש גם צילומים שמראים רגעים היסטוריים או 'דמויות היסטוריות' שבמקרה נפגשו עמם. לפעמים אנו גם רואים את עצמנו מצולמים בתמונה של קהל באירוע כלשהו.
באמצע שנות ה1950 התחילה ישראל בקשירת יחסים דיפלומטיים עם אפריקה, רגבה קבלה אז משלחת מגאנה. כיוון שהמשק הינו מושב שיתופי ולא היה חדר אוכל משותף, נבחרו ארבע משפחות 'דוברות אנגלית' כדי לארח לאוכל את האורחים. אינני זוכרת את שם האורח שלנו, אך אני זוכרת את חווית האירוח שלו.
על דף האלבום שלי כתוב 15/9/57 משלחת צעירי גאנה. C.P.P.R.E.
כבר בארוחה הראשונה כשהתיישבנו לשולחן ואמי הציעה לו שיקח מהמנות כרצונו הוא הביט בנו בתדהמה והסביר שנשים אינן אוכלות יחד אתו ושהוא מצפה שנעמוד לידו ונשרת אותו, כי הוא בן של ציפ חשוב מאד. הוא דרש מזון אחר ועוד מיני דברים שכמובן לא באו בחשבון. אמי לא בדיוק נפלה על לשונה ובנימוס קר הסבירה לו שאנו אוכלים בצורה זו ושהוא כאורח שווה לנו בכל.
לימים כשהתרגל האורח אלינו סיפר שהוא חשש מאד לבוא לישראל, כי הוא שרת כסמל בצבא הבריטי וקרא את 'הברית החדשה' ואת המחזה של שקספיר על שיילוק וזה מאד הרתיע אותו. הוא סיפר שלאביו היו הרבה נשים וכי הוא האח הבכור מכ-30 אחים.
ארבעת הגנאים, עבדו לצורך השתלמות בכל ענפי המשק ומכל האנשים שמענו שהם לא היו בדיוק רגילים לעבוד וכי הם רטנו על הירידה במעמדם כי היו רגילים למשרתים אישיים. האורח ה'פרטי' שלנו ספר לנו שגם כששרת בצבא הבריטי היה עמו משרת בן שבטו שטפל בכל צרכיו. הבנו כבר שממשלת גאנה שלחה אלינו 'פרוטקציונרים' בני אצולה ולא חקלאים אמיתיים שבאו ללמוד, דבר די מקובל בכל שלטון 'נורמלי'.
את בגדיהם הלאומיים היפים לבשו רק למסיבות ולביקור בנצרת לשם נסעו להתפלל ולבקר בכנסיות החשובות. בדרך כלל הסתובבו בבגדים רגילים הילדים של רגבה התרגלו אליהם די מהר, אך הם ספרו שלא מעט ילדים קטנים שלחו אליהם אצבע וניסו ללקק מה'שוקולד'!.
פעם נערכה מסיבה עם מישהו מהממשלה , שעמד ונאם להם על כך שהאנושות דומה לפסנתר וצריך שיהיו גם קלידים שחורים וגם לבנים . אינני יודעת מדוע הקטע הזה נתקע בזכרוני.
בוקר טוב,אני זוכרת את האורחים מגאנה שבקרו בנהריה.באיזה אלבום ישן היו גם לי תמונות….שנים אחר כך התכתבתי עם טייס מגנה.זו היתה דרך מענינת לפתח את האנגלית שלי ולפקוח עיניים למרחוק.תודה על שעוררת זכרונות אלה.
רותי מזמן הגעתי מסקנה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש באלבומו/ה קצוות של זכרונות של אחרים /ות ואם נחלוק כולנו נהנה. שמחה ששימחתיך מרים