הדף המודפס עם האיור החביב והכינוי תפרנית היה תלוי הרבה שנים על דלת חדר העבודה שלי.
תופרת ואולי תפרנית
פעם הוא היה חלק ממעטפה של ניירות כתיבה שגם עליהן הופיע האיור הזה- מוקטן לגודל של בול וחצי. מתחת למילה תפרנית שעל העטיפה הזו, היה מודפס 'מעטפות ונייר כתיבה ', כולל מספרן [שאותו שכחתי], מחקתי את הכתובת הזו ב'טיפקס' ותליתי זאת על דלת חדר העבודה שלי ליד ציור של נול. בימים אלה נייר הדבק שהחזיק את הדף התבלה והורדתי אותו מהדלת.
בעצם 'מיחזרתי' או 'השתמשתי שימוש נוסף' בדף שהודפס כך, כדי למשוך את עיני הלקוחות.
חבל שלא השכלתי בזמנו לקנות כמה חבילות, כי כבר לא מצאתי כאלו בשום מקום. האיור עצמו יפה והשימוש במונח 'תפרנית' מזכיר לנו את הדעה, שאנשים מיעוטי יכולת תופרים ומתקנים את בגדיהם. כמובן שהיה נכון יותר להדפיס את המילה 'תופרת'.
תופרת היה תמיד מקצוע נשי, שסיפק פרנסה לאין ספור נשים. היו תופרות שנשים הלכו לעסק שלהן כדי להזמין בגדים ולאלתר ולתקן בגדים שכבר נלבשו. היו גם תופרות שהוזמנו לבתים מדי עונה למספר ימים, כדי לתפור בגדים לכל בנות הבית. בימים הללו תפרו, תיקנו, התאימו ושינו בגדים יחד עם שינוי ה'אופנה' והגוף. כשכבר אי אפשר היה לשנותם גזרו מהם בגדים לילדים וכדומה. בארצות המערב המהפכה התעשיתית שינתה הרגלים אלה, בעיקר אצל המעמדות שהרויחו מעט. עשירים ואפילו בנות המעמד הבינוני עדיין המשיכו להזמין ולתפור בגדים אצל תופרות.
בארץ בשנות ה 1950, היה צנע ולכן היתה התפירה ביתית של עקרת הבית או התופרת עדיין נפוצה . גם בקיבוצים ובמושבים השיתופיים היו מתפרות לשימוש מקומי.
בכל ספר תפירה או עתון מלאכה, היה פרק או מדור שהדריך והסביר איך לתקן בגדים. אז קראו לזה ניהול תקציב ביתי נכון, או חסכנות. ספר הבישול 'כך נבשל' שחובר על ידי מדריכות ו"יצו, הוצאת א. רטור תל אביב, התשכ"ג . כלל 288 עמודים שמהם הוקדשו 71 עמודים ל'מדריך למשק הבית' וביניהם פרקונים ל'הלבוש-ודרכי הטיפול בו' [כולל קניית בדים, טיפול סדיר ונכון שמאריך ימיו של בגד], 'כביסת צמר ומשי', כביסת נאילון [כך במקור, מ.ב.כ.] ואריגים מיוחדים' ,וכמובן 'כיצד גונזים את הבגדים מעונה לעונה' . בספר תפירה אנגלי שיצא לאור ב1939 ובהדפסה חוזרת ב1959 Teach yourself Dressmaking by Isabel Horner יש פרק על Renovation and remodeling = חידוש ועיצוב מחדש, פרק אחר על renovation of knitted wear = חידוש סריגים וכן פרק על Care and repair of clothes =טיפול ותיקון בגדים.
מהות המיחזור, היא קודם כל שימוש נוסף וחוזר בחפצים ו/או חומרים, ולא לזרוק כל דבר לאחר שימוש חד פעמי. פעם הטלאת בגד נעשתה בצורה נסתרת, כדי שלא יראו את הבושה [כביכול] שמאלצת את האדם לתקן את בגדיו. אך אנשים עניים ועשירים כאחד עשו זאת ! וקראו לזה 'תיקון אמנותי' והתכוונו לתיקון בלתי נראה.
למלכה מריה אנטואנט, שלה מיחסים את המשפט "אם אין לחם שיאכלו עוגות" , היו 30 תופרות שהיו מפרקות את בגדיה ותופרות מהם בגדים בצורה חדשה, כדי שיראה כאילו היא אינה לובשת את אותם הבגדים יותר מפעמים ספורות. לא חתכו אז את הבדים אלא קפלו ותפרו כדי שיהיה אפשר לשוב ולהשתמש בהם. לעשירות, היה 'סולם מיחזור' , בגד שנתפר ושונה כמה פעמים עבר לעוזרות שלהם מהעוזרות זה הפך לבגדי ילדים ובסוף סינרים ותחבושות ובסוף סמרטוטי נקיון.
שבטים נודדים , שהתרגלו לחיות מכל הבא ליד לא 'התביישו' בתיקון ושינוי תמידי של בגדיהם , כי גם על הנולים שלהם שהיו מתקפלים ונישאים על גבי בהמות יכלו רק לארוג בדים צרים וממילא בגדיהם היו עשויים מפסים שצריך היה לחבר ואז כבר קשטו את החיבורים. העולם המערבי שהפך תעשייתי עודד קניה של עוד ועוד בגדים , כדי שהתעשינים יתעשרו .
אחר כך בזמני מלחמות שונות, בעיקר מלחמות העולם ומשברים כלכליים וכיום גם התובנה האקולוגית הבהירו לאנשים שצריך לשוב ולהשתמש במה שכבר רכשת כמו פעם בזמן הטרום תעשייתי כך נפוצה המילה מ י ח ז ו ר = recycle אבל זה לא נראה או נשמע 'סקסי' לציבור אז שינו ל refashion/ upcycle/ ועוד מילים דומות אך למעשה הן כולן אותה הגברת בשינוי האדרת – דהיינו, לשוב ולהשתמש באופנים שונים בחומרים שיש לך בבית ולא לזרוק עד שמיצית מהם את כל האפשרויות. תודעת ה'שימוש מחדש' כל כך נפוצה ומקובלת כיום, שיש כבר תעשיה שלמה של אופנה תפורה ביתית או אפילו תעשיתית שבה מעצבים ו/או תופרים מבדים ממחוזרים ולעיתים הם עולים יותר מאשר משהו שתפור מבדים חדשים.
במקביל התפתחה שפה חדשה של ביטויים, חלקם סבירים ומתארים נכון את מקור הבגד, אבל חלקם מגוחכים ולא תמיד מדויקים בתיאוריהם. כבר מזמן ראיתי/ קראתי את הביטויים החדשים הללו שמופיעים בכל מקום על המרשתת. לפעמים גיחכתי על הצירופים הלשוניים המאד יצירתיים שנראים כדבר והיפוכו או כרצף של ביטויים חסרי קשר. מדי פעם כמה נתקלתי על המרשתת אחד המוצרים הללו [בעיקר בגדים אביזרים] עם תיאורים לשוניים מצחיקים. כמה מחברותי ספרו לי שהן רכשו על המרשתת חפצים שונים ממוחזרים או עשויים מבדים וכלי דיסקית ממוחזרים. כיוון שהביטויים הללו חודרים לכל מקום, התחלתי להתבונן באתרים שונים שמציגים בגדים ותכשיטים כאלה מסקרנות לשפה החדשה שנתפרת ביצירתיות לא פחותה מאשר תפירת הבגד.
מצאתי עצמי 'מטיילת' בעולם מפתה שמאפר ומקשט מילים ברורות מפעם ומלביש אותן בנצנוצי אופנה, היסטוריה ואצילות מזויפת . לא אכחיש חלק מהבגדים הממוחזרים [בכל אופני המיחזור האפשריים] יפים בעיני, חלקם מקוריים מאד, וישנם גם רבים שאינם מקוריים ו/או יפים. יש כמה יוצרים/ות שכל בגד שלהם הוא ייחודי ואפילו יצירת אמנות. ויש רבים מדי שאחרי שראיתי בגד אחד או שניים שלהם חשבתי שהם כבר נעשו תעשייתיים כי הם עובדים באותו דגם , כל כך שלאחר זמן כבר 'זיהיתי' בגדים שלהם בלי להתאמץ לקרא את שמם. אך נושא עיצוב הבגדים הללו הוא גם ענין של טעם וריח ובהחלט סביר שמה שלא נושא חן בעיני יהיה אהוב על אחרות ומה שחביב עלי יראה מכוער לאחרות. ואני בכלל רציתי לכתוב על המילים שמשמשות את העולם ממחזר הבגדים…..וחלק מממה שמצאתי אציג ברשומה נפרדת.
.
