גלזגו

מאברדין נסענו ברכבת לגלזגו. הרכבת קטנה ונקיה, והתלונה היחידה שלנו היא ש'עד 20 דקות לפני יציאתה' לא מודיעים  מאיזה רציף היא תצא  ואז צריך למהר.

ברכבת לגלזגו

ברכבת לגלזגו -ומזג אויר סקוטי קלאסי

ביצות בדרך

מבט מהרכבת

תחנת רכבת, שלט דו-לשוני

ציון כיוון הישיבה על כרטיס הרכבת

הזמנו מקומות  שמורים וכשמצאנו אותם חייכנו למראה  הסימון שמבהיר ש'פנינו בכיוון הנסיעה'. בדרך התענגנו על נופי הארץ ועל שמות התחנות שכתובים גם באנגלית וגם בסקוטית [גאלית].

מיד כשהגענו והתמקמנו במלון, הלכנו לראות את בית הספר לאמנות של גלזגו שבנה  רייני מקינטוש. זה היה אמנם קרוב מאד, אבל לא ידענו שנטפס ברחוב 'בלפורי' , אפילו אנו החיפאים הרגילים לטפס במעלה רחובות תלולים, נשמנו בכבדות כשהגענו למקום. יש לברך את עירית גלזגו שלצידי הרחובות התלולים התקינה מעקות, שמקלים את הטיפוס.  הרבה שנים הערצתי את עיצוביו של מקינטוש שבעשייתו  גישר בין סגנונות שונים של תחילת המאה ה20 לבין הריהוט העכשווי שלנו [סקנדינבי- מודרני] .

http://www.greatbuildings.com/buildings/Glasgow_School_of_Art.html

הבנין מאד מיוחד, ולמרות שראיתי המון תמונות שלו, אין כמו מראה עיניים. הכניסה בתשלום [הם בונים כיום בנין נוסף], ויש הדרכה. המדריך הצעיר שאל אותנו בנימוס מהיכן כולנו, ואכן היו אנשים מכל רחבי תבל. הוא שאל את היפנים אם הגיעו בגלל 'ההשפעה היפנית' שהיתה על עבודותיו של מקינטוש.  הוא גם תהה:" אם יש ארכיטקטים בין המבקרים, כי הם תמיד עושים בעיות". והתחלנו לעבור בבנין. אגב בין המבקרות, היתה גברת עם הליכון שבאומץ טפסה לקומה השניה, אבל אחר כך כבר הסיעו אותה במעלית.

ההדרכה היתה מענינת, אבל נראה שהמדריך לא קרא מספיק, הוא טען ש"איש אינו יודע כיצד מקינטוש נחשף לאמנות יפנית שעוד לא היתה אז באירופה" ? לא התאפקתי והזכרתי לו את תקופת היפוניזם [Japonisme] כשיצרנים אירופאים רבים שילבו בתוצרתם השפעות יפניות [צבעים, צורות או חומרים]  לאחר פתיחת המסחר עם יפן ב1854.

ריני מקינטוש היה נשוי למרגרט מקדונלד, אמנית נהדרת בזכות עצמה ושותפה לעבודתו. היא גם בילתה זמן בוינה שבאוסטריה,  שם הציגה יחד עם בעלה והיתה בקשר עם גוסטב קלימט וקבוצת הזסציון [Sezessionsstil]

http://www.tumblr.com/tagged/margaret-macdonald

ביום השני נסענו על פי המלצתו של חברנו ברי פלוטקין לאחוזת בורל ואנו עשירי תודה לך ברי על עצה זו.  באחוזה  ריכז ואסף הלורד/ הסוחר הסקוטי  מאות פריטי אמנות ואומנות שאותם אסף ברחבי תבל, מן הגורן ומן היקב,  תוך כדי מסחר. נוסעים ברכבת מהתחנה המרכזית של גלזגו עד לתחנת Pollokshaws West  יוצאים ממנה ואז  מקדם את פניכם שלט ענקי שמכוון אותכם שמאלה לכיוון האחוזה [ כתוב שזו הליכה של  10 דקות …אבל לא ברור בדיוק מאיפה הם מדדו את זה] . הטיול המהנה בשביל ביער מביא אותכם עד המוזיאון עם מבט מענין על בנין הזכוכית. כאן מותר לצלם.

כאן יורדים כדי להגיע למוזיאון
עציצי רכבת כאלה ראינו בכל התחנות

מסילת הרכבת מעל לנחל

יובל מתחת לגשרון ביער

עורבני ליד המוזיאון

צילם אברהם ברוק- פסלונים בבורל

צילם אברהם – שערי אבן ופסלים

צילם אברהם . מראה כללי של 'אזור סין"

זהו ממש מוזיאון 'טעימות' לתרבות ,ארכיאולוגיה ועוד. כמו כן יש אוסף גדול של שטיחים עתיקים ממיטב היצירה. לצערנו לא יכלנו לראות את כל הציורים [בעיקר צרפתיים אימפרסיוניסטיים] כי בגלל דליפת גשם הם הושמו במקום אחר בעוד מתקנים את הגג.

http://www.bbc.co.uk/arts/yourpaintings/galleries/locations/the-burrell-collection-3314

שבנו לגלזגו ואחר הצהרים המשכנו לטייל ברגל במרכז העיר.

יש בעיר בנינים נפלאים, בעירוב מופלא של סגנונות, אפשר לראות שהעיר היתה עשירה ועטירת עבודה כשהציים הבריטיים סחרו ברחבי האימפריה. בנסיעה באוטובוס התיור המודרך [על ידי אוזניות], סופר שפעם היו בגלזגו עשרות מספנות. כיום נשארו רק שתיים. כשמביטים מממקום גבוה אפשר לראות שברב בניני ציבור יש גגות מזכוכית, וברבים יש חלונות ענקיים שמאפשרים לאור להכנס לבנינים.

התרשמתי שהעיר מאד נקייה, לא ראיתי שום בדל סיגריה על הרחוב , עקבתי במבטי אחר מעשנת

ככה מכבים סיגריות בגלזגו

אחת וראיתי שהיא מכבה אותה על רשת מיוחדת מעל לפח האשפה.

זמני תפילה שונים לכל שפה