כאשר התקבלתי ללמוד בProgram In Aritisanry באוניברסיטת בוסטון, הציעו לי מורי להתמנות על 2 כתבי עת, כדי שמושגיי על אמנות הסיבים יתרחבו, שאראה עבודות איכותיות, עכשויות וגם ישנות. שאקרא על ההיהסטוריה ועל לבטי, רגשות וצורות יצירה של אמנים אחרים. הראשון היה American Craft , עתון כל כך מוקפד ואיכותי שכמה אנשים אמרו לי שהוא מושלם מדי. עתון זה קראתי בערך 15 שנה ואז ראיתי שהגיע זמננו להיפרד, שינוי הכיוון של כתבותיו לא הלם את הנחוץ לי. העיתון השני היה Fiberarts , שהמאמרים והתמונות שהודפסו בו, היו לי לקורס תמידי, גלריה פרטית, קשר עם עולם אמנות הסיבים. והנה השבוע הגיעה חוברת קיץ 2011 ועימה ההודעה העצובה על סגירת העיתון ואני רוצה להגיד תודה.
יצירת אמנות היא דבר מאד אישי ואינטימי ובכל זאת איננו רוצים לחיות או לעבוד בחלל ריק. אנו אוהבים לראות יצירות של אמנים אחרים בכלל ובעיקר אמנים היוצרים בחומרים או אופני יצירה דומים לשלנו. בארצנו יש ברוך השם הרבה ציירים, פסלים, צלמים וכו"לי, אך רק מעט מאד אמני סיבים ומאלו שישנם רק כמה עובדים באופנים דומים לשלי. לכן העיון והקריאה ב'פייברארטס' היה כל כך חשוב לאמניות הסיבים בארץ. יכלנו לראות אלו חומרים חדשים יצאו לשוק, קראנו אלו נושאים מוצגים בתערוכות, ישראליות יכלו לנסות ולהציג בחו"ל וגלריות מקומיות יכלו להזמין הנה אמנות סיבים מחו"ל.
"פייברארטס" גם פרסם את הוצאתם לאור של כתבי עת וספרים מקצועיים, לעיתים גם סקר אותם, או שקורא/ת כתב/ה דעה לגבי פירסומים אלה. זה היה חשוב לנו מאד [ואגב לא רק לנו, תגובות דומות הגיעו גם מארצות אחרות], כי חנויות מקומיות לא רכשו ספרות כזו מפאת חוסר כדאיות כלכלית. ספרות מקצועית חשובה לכל אדם, כדי להרחיב את דעתו ואפשרויות היצירה שלו. כדי לאפשר ולדרבן את האדם להגיע למירב מיצוי יכולותיו. לאמן המתמחה באופן יצירה מסוים זה שער לנושאים המעסיקים אמנים אחרים ולעיתים נותן לו מעין 'אישור' לנסות ולהביע את עצמו בצורה שחורגת מה'מוסכם ומקובל". אינני מדברת חס וחלילה על העתקות אם כי להוותנו הן קורות פה ושם. אני מדברת על הסתכלות פנימה , על קבלת תעוזה להתבטא באופן הכי אישי, על להעיז לנסות ליצור עם חומרים או באופני יצירה שאחרים סביבנו שוללים.
עלי כמובן גם לגלות פה גילוי נאות ולספר שהעתון פרסם כתבה על תערוכתי ב'מוזיאון עין חרוד' "התרשמויות מפה", שנכתבה בידי איילת לינדנשטראוס לארסן.
זה ממש ממש עצוב.
אני סטודנטית לאיור (עם אהבה חזקה לסיב וטקסטיל) וזה היה אחד מכתבי העת
שתמיד אהבתי לעקוב אחריו, כל גיליון חדש שהגיע למכללה היה חגיגה..
ממש עצוב.
האם ידוע מדוע הם סגרו? תהיה להם גירסת אינטרנט, או שהם סגרו לגמרי?
שלום לך לי, ברוכה הבאה לבלוג. בדף שהם צירפו לגיליון המלקוש, כתב העורך שהתמיכה בעתון לא היתה מספיק חזקה בשנים האחרונות, כנראה שמספר המינויים ירד. לאנשים שעדיין היו בזכות הם מתעתדים לשלוח עיתון אחר, לא הוזכר שום המשך על המרשתת. אני מאחלת לך שתמצאי הרבה השראה במקומות אחרים. האם הנך מכירה את 7 הספרים שהם הוציאו במשך השנים.?
מרים
עוד עיתון איכותי שנסגר. כמה חבל שהבינוניות הולכת ומשתלטת על חיינו
ועל זה אילה חביבה, אני רק יכולה לענות באוווווווווף ארוך. מרים