לפני שנתיים, כתבתי דף גלריה זה לפתיחת התערוכה המאה ואחת והאחרונה של גלרית 'סימגלרי' במגדים. לצערי הרב נסגרה הגלריה לאחר תערוכה זו. במשך 14 שנים החזיקה סימה סלע בעזרת בעלה אורי את הגלריה, ללא שום תמיכה ממסדית, רק בעבודה קשה ומסורה. בתערוכות הרבות והמגוונות שהציגה היא בססה וחיזקה את מעמד אמנות הסיבים בארץ. אמניות ואמנים רבים שאופני וחומרי היצירה שלהם לא התקבלו לתצוגה בגלריות ה'אמנות המוסכמת' גילו שתערוכה ב'סימגלרי' פתחה להם את השער לעולם האמנות.
תערוכת ה – 101 ב-'סימגלרי'. הפתיחה ב- 6/6/2009 .
תמונת ההזמנה לתערוכת המאה – 50 משתתפי- התערוכה ב6 ליוני 2009
בנימין מטודלה, שנדד שלוש שנים [1173-1170], בין קהילות ישראל ובארץ ישראל, תאר גם את הפרנסות והמקצועות שמצא בקהילות השונות. הוא הדגיש את העיסוק המרובה במקצועות הקשורים בטקסטיל, החל מגידול תולעי משי, ניפוץ צמר וכמובן כל סוגי הטוויה האריגה הצביעה והתפירה של בגדים, כלי מיטה וכדומה. גם נוסעים אחרים ספרו שהיהודים מרבים לעסוק ביצירת טקסטילים. אנו כמובן זוכרים מיד את יעקב ה'עושה' כותנת פסים ליוסף, את בגדי הכהן הגדול או את חנה ה'עושה' לבנה שמואל 'מעיל קטון ', כאשר הוא משרת בקודש, חגור באפוד בד. מאוחר יותר עם גלי ההגירה היהודית לארה"ב בשתי המאות הקודמות, אנו שומעים על תעשית הביגוד שבה יש רוב יהודי כל כך עד שהיא מכונה תעשית 'השמאטס'.
סבי פיליפ כהן, היה יצרן של מטריות ושמשיות בהולנד. עם תום מלחמת העולם ה-2, קבל מרשויות הולנד בד של מצנחים, כדי להתחיל לייצר מטריות וגם מקומות עבודה. כאשר הגעתי אליו תפר לי מעילון קטן מבד מצנחים כסוף מנוקד בנקודות כהות, או אולי היו אלו חורים קטנים. סבא מדד עלי את המעילון ולא היה מרוצה ממשהו אז נטל את המעילון, ניער אותו, פתח תפר כלשהו, השחיל חוט במחט ובכמה תפרים תיקן את המעוות, והלביש אותי במעילון היפה. סבתי, ששם נעוריה היה קלירמאקר ='עושה בגדים', תמיד רקמה ותפרה.
סבי דוד קליין, היה מורה לשפות, שברח ממזרח אירופה אחרי המהפכות הרוסיות ומלחמת העולם הראשונה, כשהגיע להולנד לא קבל רשיון הוראה, אך ידע גם לתפור לכן פתח בית מלאכה לתפירת תיקים וארנקים. אמי ספרה שהיא ואחיותיה היו תמיד צריכות להשחיל קטעי עורות לפי גוונים על מחט גדולה עם חוט פשתן. יותר מאוחר אמי תפרה את מירב בגדיי כמו גם את שלה ובעתות מצוקה יכולתה לתפור אף פרנסה אותנו.
כל מי שקורא היסטוריה וספרות על מהגרים, על אמנות נשית, על תקופות של משברים כלכליים חברתיים, שב ונתקל בסיפורים של אנשים, שהכושר לתפור, או לפחות לתקן בגדים הצילם מרעב. בזמן השואה, ידיעת התפירה עזרה לאנשים רבים להינצל ממשלוח למות. רגינה שפרינגר, סבתה של חוה שושן מנהריה ,כותבת בספרה " Our Families the way it was “ , שנפוצו שמועות שהיהודים ישלחו למחנות עבודה וסברו שבעלי מקצוע כמו חייטים וסנדלרים יעבדו שם במלאכות אלו. לכן אנשים מהרו לחפש קורסי-בזק ללמוד מקצועות אלו מתוך תקוה שזה יקל את חייהם. רגינה היתה תופרת עילית לפני שהגיעה להולנד, אך בהולנד התפרנסה ממשרד שסיפק שירותי הדפסה, עם הכיבוש הגרמני הוחרמו מכונות הכתיבה שלה. הביקוש ללימודי תפירה , תדמנות וכולי אתגר אותה והיא פתחה קורסים רבים למבוגרים/ות ואפילו כתה מיוחדת לבנות טפש-עשרה, בין התלמידות בכתה זו היא מציינת בספרה גם את אמי.
כשסימה פתחה את הגלריה שלה שמחתי מאד וכשבחרה בשם סימגלרי שחיבר את שמה שלה לתפר = seam חשבתי שזו בחירה מאד מוצלחת. ומאז מלאה את כל תקוותינו בהשקעת כל מרצה ורצונה הנפלאים בלהציג ולהפיץ את אמנות הסיבים. אני חשה שעלינו לכבד ולשמוח ולחגוג עם סימה ואורי בתערוכה שתראה את הקשר/תפר שלנו לנושא ולמפעל שלה.
בראשית פרק ב פסוק כא נכתב ,….ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה…ומן הצלע נבראת האשה. פסוק שגרם לכמה וכמה אמנים לצייר את אדם עם תפר קטן בצידו. בפרק הבא ג' , מפתה הנחש את חוה והזוג הראשון מגלה כי 'ערומים הם' בפסוק ח' …”ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות..” . והנה כבר ראינו שני שימושים חשובים וחיוביים של תפר, איחוי/ תיקון והלבשה/כיסוי.
תפר =כליבה= חיבור= קשר= איחוי = תך וגם גבול =מצר וקצה
באנגלית המילה Seam משמשת גם לצרכי סריגה [ שורה של 'עיני שמאל' מדמה תפר] ומקבילתה Stitch גם היא מביעה את התהליכים הנ"ל . seam מציין גם כל קו הנוצר מחיבור קצוות למשל קרשים, כל קו, קמט, צלקת או אפילו קו של עובש על זכוכית. בגיאולוגיה זה מציין שכבה דקה של מתכת או מינרל.
בקוהלת פרק ג פסוק ז', נכתב “…עת לקרוע ועת לתפור…” , מה שמיד מראה לנו את התפר כמשהו חיובי של תיקון וריפוי . בפוליטיקה המקומית אנו מדברים על 'קו התפר' ואני סבורה שחלק מהציבור רואה בו קו מפריד ומנתק בעוד שחלקים אחרים רואים בו התחלה של פיוס ותיקון בין הצדדים. קוי תפר יש בבנינים, בפרי, יש תפירת חליפות אמיתיות הנלבשות ויש שזה מרמז בהשאלה על מישהו המקווה לקבל קידום פוליטי. יש אנשים שתופרים תיקים לנשיאת חפצים ויש המשתמשים בביטוי זה כרמז עלילה או נסיון להפליל. גם בשפות אחרות משמש התפר, כמשל.
כיום איננו רואות שום פסול בבגד שתפריו נראים לעין, פעם אסור היה לתפר להראות, הוא היה צריך להיות תפר נסתר, בעיקר במכפלת החצאית. עד לפני כ-20 שנים, הוכתב אורך החצאית על ידי 'עולם האופנה', כולן היו מצפות לתצוגות שבפריז, ומיד היו מתחילות להאריך או לקצר את מכפלת החצאית וניסו לתפור אותה בתפר נסתר מעין. ישנן תיאוריות שונות לגבי הסיבות לשינויי האורך הללו שהטריחו נשים רבות בתפירה. חקרו ומצאו שהמכפלת עלתה בזמנים של קשיים כלכליים [כדי לא לבזבז חומרים] וירדה בזמנים של שפע כלכלי. תפירה טרחנית נוספת היתה בתפירת והורדת צווארוני התחרה מהשמלות לפני שכיבסו אותן.
במאבקים החברתיים, היה למתרחש בעולם הטקסטיל בכלל ובתפירת הבגדים בפרט, חלק נכבד בהפניית תשומת הלב לתנאים הקשים שבהם אנשים עבדו. בתחילת המאה ה20, עבדו אלפי נשים צעירות מהגרות בתעשית הטקסטיל בניו יורק, הן עבדו בשכר עבדות בחדרים נעולים, הן שילמו על השימוש במחטים, בחוטים ובחשמל. ב25 במרץ 1911, גרם קצר חשמלי לשריפה ענקית , כיון שהיו נעולות וסולמות השריפה לא הגיעו לקרקע, 146 עובדים ברובן נשים נשרפו למות. כתוצאה מאסון זה, נחקקו חוקי בריאות ובטיחות רבים ששינו את היחס לעובדות הללו באמריקה, ונסללה הדרך להקמת איגודי עובדים.
אי אפשר כמעט לדבר על תפר/ תפרים מבלי להזכר לרגע ב'קוילטים', אותן שמיכות תפורות מהרבה קטעים קטנים, לרוב שאריות מתפירה או מבגדים שכבר התבלו והנה בעזרת תפר פשוט ובסיסי, כשרק חוט ומחט בידיהן נשים רבות מיחזרו כל פיסת בד והביאו חום ושמחה למשפחותיהן. באמריקה ב1860 הגברת קרפנטר [Carpenter] תפרה קוילט מפיסות של ¼ אינטש [6 מ"מ] היו נשים שתפרו בידים עם חוט ומחט שמיכות קוילט שעשויות מ 2,500 פיסות בד וגרייס שניידר [Grace Snyder] שחיה בין 1992-1882 תפרה קוילטים עם 50,000 קרעוני בד. וכמובן אסור לנו לשכוח דורות של נשים שתקנו והטליאו, בסבלנות ואהבה, לעיתים בתנאים קשים, בגד אחר בגד, גרב אחר גרב בתפרים רבים.
ישנו משל אנגלי האומר "A stich in time, saves nine” ' בתרגום חופשי אפשר לאמר שאם מתקנים תקלה כשהיא קטנה , אפשר למנוע תקלה גדולה יותר.
כל הדברים שכתבתי לעיל, ועוד מחשבות רבות עולות בראשינו כאשר אנו חושבים על תפר/תפירה. מכיוון שסימה הגיעה להצגת 101 תערוכות, שבכל אחת מהו היו תפרים בכל מיני צורות, חשבנו שיהיה נחמד אם נשוב אל הדבר הכל כך ראשוני ה ת פ ר עצמו לא כאמצעי,כלי וטכניקה, אלא כנושא עצמו. פנינו לאמנים/אמניות רבים, ששותפים לשמחות פה בגלריה ובקשנו מהם ליצור עבודה שתביע את משמעות התפר עבורו/ה? . להפתעתנו ושמחתנו הגיעו עבודות רבות.
מתוך כלל העבודות רק 1/5 , לקחו את התפר כמושג פוליטי.
כ1/7 בחרו ליצור עבודה שנוגעת בחלק הטכני המעשי של תפרים.
כ1/8 יצרו עבודה שמתיחסת לתפר בהקשר נופי/גיאוגרפי.
כ 1/10 בחרו בנושא פולקלורי.
רק 3 בחרו להביא הקשר אישי משפחתי.
ואילו 21 נגעו בעבודתם בהקשרים מילוליים / פילוסופיים.
סך הכל מאד התרגשתי, מהפירושים המענינים והשונים כל כך זה מזה, שתפרו/יצרו האמנים/יות בתוך עבודה שמימדיה הוגבלו ל30 על 30 סמ בלבד. הנני תקוה שמתוך הצפיה בתערוכה זו, נדע כולנו לשוב ולשמוח בפרטים ה'קטנים' לכאורה שמהם עשוי עולמנו.
ביבליוגרפיה
אבניאון איתן, מילה במילה, איתאב, 2000.
תנ"ך.
"על סוציולוגיה וטכניקה של אריגה" [טקסט שלי מ1986]
Cannarella, Deborah ` The Triangle Shirtwaist Company Fire, 1911` , Piecework Sep/Oct 199. Patterson, Veronica,` Prodigal Quilts` Piecework, Sep/Oct 1993
Springer Regina and Arnold, Our Families- the way it was ,Shengold publishers, 1994.
.Webster`s deluxe Unabridged Dicionary, Dorset & Baber, 1979
