סיפורי וילונות

לפני כמה זמן,סיימתי לתקן וילון תחרה שצינרה לי אמי. הוא תלה  לפני חלון שפונה לרחוב, ואחריו רשת מתכת שנועדה לעצור חרקים למיניהם וגם סופגת הרבה מזיהום הרחוב,  'משהו שמנוני ושחור' כפי שראיתי על הסמרטוטים  שעמם אני מנגבת את הרשת לעיתים קרובות. מדי שנה כיבסתי  את הוילון הזה, והפעם השתוממתי לגלות שלאחר הכביסה אחת מפינותיו [שכולן ספוגות בלכלוך שבא מהרחוב] פשוט התפרקה – נמסה  וגם חלק משולי הוילון נעלמו להם במים.

למעשה זהו הוילון ה'שני', שאמי המנוחה צינרה לחלון זה. קודם היא צינרה וילון ארוך שכיסה את כל החלון , אך כאשר אימצנו את 'כפיר'  הכלב, הוא כל הזמן תקע את רגליו בוילון, כאשר עמד והתבונן החוצה, אז אמי צינרה וילון חדש קצר יותר והארוך עבר לבתנו. הוילון הינו מתחרה 'מסורתית'  בדוגמתו ועשוי מכותנה בצבע לבן. הרהרתי רבות איך לתקן את הוילון בלי לפגוע במקור והחלטתי שאני אצנר מסביב בחוט צבעוני, באותו העובי כמו המקורי. על ידי זה אכבד את עבודתה של אמי, אשמר את הוילון ואבליט את החלק המקורי. תוך כדי התיקון גם החלטתי שאין טעם 'למלא ' לגמרי את החסר, למרות שאני יודעת היכן נמצאת הדוגמא, פשוט נראה לי יותר מתאים לתפור במכונת תפירה ב'זיגזג שלושת הצעדים' את שולי הוילון, לחזק את השוליים עם החוט השונה שבחרתי ולשוב ולתלותו כמות שהוא.

הפינה החסרה

הוילון המתוקן

אצלנו תמיד תפרו ו/או צינרו את הוילונות בבית. בבית סבתי בפנלו היו בקומת הקרקע וילונות אדומים מבד קטיפתי סמיך, שאותם תפרו לבד על מכונות התפירה של מפעל המטריות והשמשיות של סבי. בקומת השינה  העליונה, היו וילונות כהים להסתרת האור בימי הקיץ הארוכים באזור צפוני זה. מתחתם תלו  וילונות תחרה שנשארו לפני החלונות גם באור היום כדי להסתיר את מראה החדר מעיני השכנים שמעבר לרחוב.

אמי ואני גרנו בחדר אחד באמסטרדם, ובעזרת וילונות היא יצרה לכל אחת מאתנו פינה נפרדת סביב המיטה של כל אחת.   יותר מאוחר כשגרנו ברגבה ואחר בנהריה , אמי תמיד תפרה את כל הוילונות. ב'סלון'  היו פעם וילונות מבד משכית בגווני כתום וחום שלימים תפרתי מהם חצאית מקסי יפהפיה. צר לי שלא נותרה לי תמונה. אינני זוכרת שמישהו אצלנו פעם קנה בד מיוחד לוילונות, אבל יודעת שבדי הוילונות אצלנו הפכו לא פעם לשמלות או חצאיות. אני גם זוכרת שחברת משק אחת ברגבה נהגה לתפור לעצמה שמלות פרחוניות ושנה אחת חברת משק אחרת תפרה לביתה וילונות מאותו הבד בדיוק, מה שגרר כמובן שלל בדיחות על השתיים. עד היום אני עצמי תופרת בגדים מבדי וילונות.

שרוול חולצה מבד וילונות

קצה חצאית מבד וילונות

בביתי יש גם וילונות שארגתי בעצמי. למעשה  לא התכוונתי לארוג וילונות, ארגתי דוגמיות גדולות בהן ניסיתי כל מיני רעיונות יצירה,  ואז כשכבר היו לי בדים גדולים כל כך הם נראו לי מתאימים להיות וילונות.

וילון אחר נולד מצורך לסגור כניסת אוויר קר בחורף, שארית קורדרוי שחור נראתה מתאימה אך קצת קודרנית, הוספתי כמה קישוטים לבנים והוא משרת אותנו בחמימות בכל חורף.

וילון חדר המגורים, מלפנים שלושה חלקים של דוגמית ארוגה בידי, מאחור בד קורדרוי.

הוילון ש'עוצר קור' מכיוון דלת הכניסה, קורדרוי מקושט בקטעי תחרה.

בעברית אנו 'קורעים' חלון, זכר לתקופת מגורי אבותינו ואמותינו  ההיסטוריים באוהלים מדבריים, אך מנין באה המילה וילון ? . אבן-שושן מסביר שמקור המילה לטיני [Velum]. ריבוי המילה הינו וילונות וגם וילאות [שמזכיר לי בצלצולו את האנפילאות =נעלי הבית] , הוא גם מוסיף שמשהו שענינו בוילון הוא וילוני, וגם יש וילונית שהיא וילון קטן או מסך קצר. איך זה שפנינת לשון כזו אינה נמצאת בשימוש רב? ומדוע תופר וילונות מקצועי קורא לעצמו דקורטור?, למה לא וילונאי ?.

כבר כתבתי לא פעם שחנות בדי הוילאות והריפוד הינה אוצר בלום לבדי ביגוד, כלי מיטה ומפות  בגלל שבדי וילאות נארגים על נולים רחבים יותר. חלק מהבדים גם עוברים טיפול נגד לכלוך.

זה קצת מפתיע שסורגות אינן נרתעות לסרוג או לצנר וילון אך לא ראיתי הרבה וילונות  עשויים מקטעי בד, אך כן רואים וילונות קשורים מחבלים או עשויים מרצועות חוטים עם חרוזים או משרשראות מתכת .ברשומתי "בדים חוסכי חשמך" שפרסמתי ב26/1/2012 הבאתי  כמה רעיונות מעיתון הולנדי לתפירת וילונות משאריות. אך לא ראיתי הרבה וילונות כאלה.

וילון ארוג בידי מחוטי רקמה, על פתח ארון קיר