לקרא ספרות שהיא גם היסטוריה = דברי ימי ע[צ]מנו

בימים אלה אני קוראת שני ספרים עם קשר היסטורי יהודי. "חזקים וחלשים" ['שטארקע און שוואכע' מאת אלתר קציזנס [אלטער קאציזנע] , ידיעות אחרונות,2012. תרגמה מיידיש בלהה רובינשטיין.  הרומן יצא במקור בוילנה ב1929, כותבת המחברת בהקדמה.  אני נהנית מהספר אני נהנית מהתרגום הנהדר ומודה למתרגמת שגם מוסיפה הסברים לחלק מהביטויים שתרגמה, כדי שנבין מדוע בחרה במילה או ביטוי שבהם בחרה. שלל הדמויות המופיעות בספר, מתואר בצורה כה ריאלית שהם יכלו להיות שכנינו או הורינו. הויכוחים וחילוקי הדעות הפוליטיים השולטים בחיינו, נראים כמעט כהמשך לאותן מחלוקות שמתוארות בספר.

ליד זה אני קוראת את The Hare with the Amber Eyes, A hidden Inheritance , by Edmund De Waal, Vintage books,2011.  ראיתי שהספר תורגם באחרונה לעברית, אך במקרה שאפשר לקרא במקור האנגלי עדיף כמובן. בספר זה מחפש המחבר שהינו אמן קרמיקה את שורשי שושלתו היהודית, כשהתירוץ לחקירה הינו אוסף פסלוני נטסוקה [Netsuke] שירש מהדוד רבא שלו. הספר נכתבמנקודת המבט של האמן, ושל הצאצא שכבר אינו יהודי בגלל נישואי תערובת אך במהות כתיבתו וספורו הוא מספר יהודי מאד. המשפחה שמתחילה באודסה ושותלת צאצאים בוינה, פריס טוקיו ולונדון, היא משפחה חרוצה ועם התעשרותם מעבודה קשה הם גם חיים בתוך חיי התרבות והאמנות של זמנם ומקומות מגוריהם.   אגב הסופר כתב חיבור על כתיבת הספר

http://www.edmunddewaal.com/writing/the-hare-with-amber-eyes/about-the-book/essay/

הפמיניסטיות טענו הרבה שנים שההיסטוריה  נכתבה כך שהיא מפארת את מעשי הגברים ומקטינה ו/או מעלימה  את מעשי הנשים, הן השתמשו במושג עצמו His-Story וכשהתחלו לקרא את הספרות וכתובים היסטוריים מנקודת המבט הנשית מישהי הטביעה את המושג Her-Story. כמה חבל שאיננו משתמשים בביטוי העברי שהוא הרבה יותר מכיל 'דברי הימים', וכשרוצים לקשרו למישהו/י אומרים דברי ימי ….. תוך ציון שם המתואר/ת. בין הטענות הנשיות נאמר שספרי היסטוריה גבריים התרכזו יותר מדי במלחמות וקרבות ופחות מדי בנעשה בחיי היום יום של האנשים.

טוב ללמוד היסטוריה ונעים וקל יותר ללמוד אותה בקריאה נינוחה של ספר שמספר את הספור בשטף של יום יום. כשהיינו ילדות, רוב חברותי קראו את הספר 'דזירה' מאת אנהמארי סליניקו [Annemarie Selinko ] ואני משוכנעת שלמדנו ממנו יותר על המהפכה הצרפתית ועל נפוליון מאשר בכל שיעורי ההיסטוריה. ועל שחרור העבדים באמריקה למדנו מ'אוהל הדוד תום' מאת הריאט ביצר סטואו [ Harriet Beecher Stowe ]. אגב למה תרגמו זאת לאוהל ? הרי cabin זו בקתה?. כל אחד/ת יכול/ה בודאי להזכר בעוד ספרים שלימדו היסטוריה בצורה זו.

ברשותי הצטברו במשך השנים גם כמה ספרים שנכתבו על ידי בני משפחה שלי, ועוד יותר ספרים שבהם

ספרה של סבתי סופי כהן -קלירמאקר

הוזכרו בני משפחה שלי. יש להניח שהם הוזכרו בעוד פרסומים שאיני מכירה, אך לפעמים אני רואה אותם במקום לא צפוי. למשל סבתי כתבה יומנים שמהם אבי הדפיס ספרון שיצא לאור בהולנד לקראת יום הולדתה ה-80. 'מכתבים מבית זקנה' [חיריק תחת הז'] בית זקנה היה בית אבות יהודי באוטרכט.  פעם כשחיפשתי משהו אחר על אודותיה,  הוצע הספר למכירה באתר אמריקאי, כחודש אחרי זה התבוננתי שנית, ליד שמו נכתב שהספר נמכר. הבקר חיפשתי שנית והספר כעת נמכר באתר הולנדי שמוכר ספרי יודאיקה.

איזכורי משפחה

קרה פעם, שבזמן שיחה בטלפון עם מישהו ממוצא הולנדי, הוא ציין את שמו של ספר שהוא קרא באותו הזמן, וציין שהוא מכיר את המחבר. ממש בצחוק שאלתיו באיזה עמוד הוא קורא ,בקול מופתע מעט הוא ציין שהוא נמצא בעמוד 103. "תהפוך את העמוד" בקשתי ממנו "ותקרא את הפיסקה האחרונה, אני הבת של הזוג שעליו מדובר ונולדתי אחרי שהם ברחו."  יש בספר זה עוד איזכורים של בני משפחה שלי.

סופרת הולנדית בשם פרידה פוחלס [Frida Vogels] כתבה

קטעים על גורל יהודים בזמן השואה, ואיזכורי משפחה שלי

אוטוביוגרפיה על ילדותה במלחמת העולם השניה. אביה היה סוציאליסט ומבוקש על ידי שלטונות הכיבוש הנאצי, ולכן עברו היא אמה ואחיה למקום נידח בעירה נשכחת. בכרך השני De Harde Kern 2 , היא מספרת שפעם היא רוכבת עם אביה על  אופניים,  לראות מספר ילדות יהודיות, היא לוקחת אתה חלילית ומנגנת להם. היא יודעת שהן כבר לא תחזורנה הביתה. בקטע אחר היא מספרת על מורים יהודיים שמפוטרים מבית הספר, בגלל חוקי הגזע. אך לי אישית חשובים במיוחד הקטעים שבהם היא מתארת את דודי אחי אבי, שהובא לשם על ידי אחי סבי, וחי שם בשם שונה. וכך בין 761 עמודי הספר מצאתי כל מיני קטעי ספורים יהודיים כלליים ועל משפחתי.

יש עוד ספרים רבים מצוינים שכותביהם מספרים לנו היסטוריה דרך סיפורם האישי. אוליבר סאקס כותב בספרו 'הדוד טונגסטאן' כימיה של זיכרונות ילדות, זמורה-ביתן,דביר 2009,  על משפחתו המורכבת. לנו הישראלים מוכר בן דודו אבא אבן. טוב עשתה ההוצאה שהוסיפה אינדקס לספר.

בספר The Modern Jewish Canon ' A Journey Through language and Culture  כותבת הפרופסורית רות ר. וייס [Ruth R. Wisse ], שאחת הטעויות הטקטיות של הנאצים היתה, שהם לא התיחסו לכך שהיהודים הם עם כותב היסטוריה וזכרונות ועוד בהרבה שפות. אנחנו אכן עם הספר, עם קורא וכותב.  והלואי וירבו הספרים על מדפינו.