דף גלריה לתערוכת מחווה לחוה ובנותיה.
לפני שנים רבות בקרתי בתערוכת שטיחים בספרד, הנערה בכניסה ניסתה לברר מהיכן אני, תשובתי שאני מישראל , לא הובנה. ניסיתי שנית " ירוזלמה "..היא התבוננה בי בתדהמה , אחר נפנפה בשתי זרועותיה כמו צפור, ובעודה צוחקת אמרה "אנחליקה דה ירוזלמה " = מלאך מירושליים חהחה ".
אומרים שהתנ"ך הוא הספר המתורגם והנפוץ ביותר בעולם. האמנות והספרות העולמיים, מן הקלאסית ועד המודרנית . מלאים בתאורים מילולים וציוריים של ספורי ודמויות התנ"ך. כמו כל מטייל ישראלי בחו"ל אני עומדת במוזיאונים ספק המומה ספק משועשעת , מן התיאורים הדמיוניים של נופי הארץ, בעוד הדמויות לבושות במלבושים מוזרים בלי שום קשר לטקסטים המוכרים לנו מן התנ"ך.
במקביל , בעולמנו התרבותי המקומי, ישנם סופרים ויוצרים שלא מהססים להשעין את יצירתם על רקע זר כאילו מוזס הוציאם מעבדות בדרום ארה"ב והובילם במעלה הנהר למנהטן ואת הא–ב למדו בתחנות הרכבת התחתית בניו יורק. .
לפני כשנה וחצי פנינו סימה ,בעלת הגלריה "סימגלרי" שבמגדים ואני לאמניות ואמנים היוצרים במגוון של טכניקות וחומרים שונים. חלק מהאמנים ותיקים וכבר הציגו בתערוכות שונות וחלקם אמנים המציגים בפעם הראשונה. בקשנו מהם ליצור 'מתנה לאשה מן התנ"ך' על פי בחירתם.
אני אוהבת תנ"ך, אינני פרשנית, אני אוהבת את הסיפורים , הלשון, המקצב ואת כל שברי הספורים העממיים –היסטוריים, את הגיאוגרפיה האזורית, את כל הקובץ הנפלא הזה של ספורי אנוש שכתוב בשפת החשיבה שלי.
אהבתי לקרוא את הטקסט התנ"כי כמו שהוא, פרשנויות תמיד סרבלו וערפלו את ההבנה. מאז המורה המסמיקה בכתה ג', שהתאמצה להתגבר על גיחוכנו כשהסבירה שרחב הזונה היתה 'מוכרת מזונות', דרך פוליטיקאים שמשתמשים בשברי פסוקים שונים לפי צרכיהם ועד מנהיגי דתות אחרות, לעיתים עוינות לנו, שעוותו את הטקסטים היפים להצדיק כל מעשה תועבה.
רוב האמניות/ים , יצרו עבודה מיוחדת לתערוכה זו, אך היו גם כמה שכבר עשו עבודות כאלו מכבר. כלם התבקשו לכתוב כמה מילים וכפי שתראו מגוון הכתוב רחב. וכך קבלנו תערוכה שבה יש הרבה קריאות אישיות, כמעט אינטימיות של התנ"ך. אנחנו רוצות להזמין את הצופות/ים לגשת אל המוצגים, פנים אל עבודה בלי התווך הפרשני שלנו.
אביבה שמר, חיים מאור, יצחק דה לנגה ומרגיט שפטלוביץ כבדו את חוה. אורית לנדאו וחיה מאירוביץ תומכות בנעמי. חוה שושן אוהדת את רות. לתמר כלת יהודה, הנחשבת בעיני רבות כפמיניסטית הראשונה הכינה תמר גבישי אלת פריון, ואילו סימה סלע יצרה שי לתאומיה . תניא רונן ורלי וסר נותנות שם לשתי אלמוניות בזמן שאילנה רווק ועבד עאבדי מוקירים את הגר. מרים הנביאה מפונקת בידי אילת לינדנשטראוס -לארסן ויהודית קומבס מארה"ב, אירית סגל-ישראלי ודליה רוזנטראוב מחיפה. ברי פלוטקין חושף את פניה של יעל, וטובית שמשון מאזכרת את צפורה. חנה ניר-קמגושנאי מכבדת את כל בנות חוה בעוד נאוה שפייכר מזהירה את אשת פוטיפר ,וחומלת על לאה ומלכת שבא. רונית פרישברג זוכרת את פועה ושפרה, שרה נסים מחבבת את אבישג , מלכת שבא ומיכל, ושרה בן ישראל את בת שבע. לינדה בר און זכרה את האשרה.
מרים ברוק-כהן
חיפה התשס”ו מרץ 2006
דברים שכתבתי לאמנים/יות
בשיח ושיג החברתי תרבותי שלנו, בתוכניות רדיו וטלויזיה, בספרות ובאמנות מרבים להזכיר מונחים כ"זהות, שורשים, רב תרבותיות ועוד". הדיונים הללו מלאים בביטויים לועזיים , דוגמאות ואסמכתאות מכל הפילוסופיות האפשריות, סמלים זרים ומנוכרים לחיינו מופיעים בעבודות אמנות וזוכים לתשבחות רבות, כאילו היו עצם מבשרנו. לעיתים אני תוהה, האם מלבד חלקי המשפט העבריים, עדיין יש שם משהו שממקם את כל זה כאן אצלנו.
עליתי ארצה בגיל 6, ועל כן קבלתי פה את רב חינוכי. התנ"ך נראה לי דבר טבעי לגמרי, בתחילה גרתי בגליל העליון קרוב לנחל הדן, הנשפך לירדן, החרמון והרי הגולן נשקפו מהחלונות ואגם החולה היתה קרוב. אז הפן הגיאוגרפי של התנ"ך היה ברור מאליו. דברנו ,קראנו, שרנו וספרנו בעברית בדיוק כמו שפת התנ"ך. וכשסביבנו מטילים יוכבד, שרה יעל אמנון ודוד הרי הקשר הבין דורי גם הוא לגמרי טבעי.
כשנסעתי בגיל מאוחר יותר לבקר בחו"ל, סיירתי גם במוזיאונים ונתקלתי לראשונה בציורים המראים 'נופי ארץ הקודש' שאין להם שום דמיון לנופים שלנו. בשיחות עם אנשים שאינם דוברי עברית שמעתי את ביטויי השמות שאבדו את מובנם בתרגום. לא פעם קבלתי פניות והצעות מאנשים שונים להסביר לי את התנ"ך , בנימוס רב אני מסבירה להם שאני מעדיפה לקרא את המקור.
מדעי החברה והמחקר ההיסטורי נתנו לנו כלים לשוב ולבחון טקסטים ישנים באמות התובנה של זמננו, אם כי יש להזהר מאד לא לשפוט את מעשי הדמויות ולזכור שהן פעלו במסגרות המקובל בזמנן. אני מסכימה לדעתה של סוזן סונטאג [Susan Sontag] הכותבת בספרה Against Interpretation שפרשנות מניחה מראש שיש סתירה בין המובן הברור לחלוטין של הטקסט והדרישות של אלו שקוראים אותו מאוחר יותר, הפרשנות מבקשת לגשר על הסתירה הזו. וכך הפרשנות היא אמצעי רדיקלי לשימור הטקסט הישן כביכול בלי להרוס או למחקו, בעוד שלמעשה הפרשן משנה לחלוטין את הטקסט גם בלי שהוא מוחק אותו. אך אני סבורה שיש בנו תבונה לקרא את הכתוב הישן כמות שהוא מעצם חיינו בנוף ובשפה שבו הוא נוצר ולהבין לבד את שהתרחש.
כאשר רוצים להבין תופעה חברתית, או לספר ספור שקרה לעם, מקובל לקחת דמות אחת ודרך הספור שלה להתחבר לספור הגדול יותר. סברתי שאם אבקש מאמנים לבחור אשה מן התנך ןלהכין עבודה עליה יהיה להם קל מדי לקחת את המוסכמות שהם זוכרים במעורפל משנות בית הספר או מסרטי הוליווד אך אם אבקש שיעשו מתנה שתתאים לדמות יהיה עליהם לצאת למסע אישי קטן בתוך הטקסט התנכי כמו גם בתוך נבכי לבם.
כיון שהתנ"ך מרובד כל כך, היה ברור לי שאני רוצה לשתף אמנים רבים שעוסקים בכל מיני צורות של אמנות כדי שמגוון התגובות האמנותיו יביע זאת. היה לי ברור את מי אני רוצה להזמין 2 צורפו כשהבנתי שעבודתן תשלים לי עוד נדבך . נוסף להוקרה, שאני רוכשת לכל אחת ואחד מן האמנים ולאמנות המיוחדת להם ולתודה שאני חשה לכך שהסכימו לצאת עמי למסע השורשים הזה של כלנו. עלי להתוודות כי עם רב האמנים המשתתפים יש לי 'משהו משותף', פרט ביוגרפי , פרט אמנותי. במשך השנה ומחצה שמעתי בשמחה וסקרנות, כיצד כל אחד ואחת חווה כל מיני דברים סביב היצירה ואם בהתחלה חשבתי שאכתוב טקסט נרחב לקטלוג , הבנתי שמוטב לי לתת לעבודות להסביר את עצמן. וכי כל כתיבה שלי רק תגרע מהנראה.
