צבעוניות בשלל צבעים, רבוי צבעים שונים [ממילון אבן-שושן]

בביה"ס העממי למדנו לסרוג גרביים, לא היה שפע בארץ וקבלתי צמר ירוק מכוער. אז כשהתחלתי לסרוג את הגרב השנייה הוספתי 2 פסים אדומים, אמי נקראה אל בית הספר, והתבקשה לרסן את עודף הדמיון הפרוע שלי. היו אז כל מיני הוראות משונות בעוד תחומים, אבל אני  מהרהרת על עניני צבע. עד שנות ה-1960 לא היה 'מקובל' ללבוש כחול עם ירוק, או שמלה חומה עם נעליים כחולות, לא זוכרת אם הסבירו או נימקו את הטאבו הזה, כן זוכרת שהתווכחתי עם אמי ואמרתי שעצים ירוקים על רקע שמיים כחולים וזה נראה מאד יפה וננזפתי על חוצפתי. נשלחתי לביקור קרובים בחו"ל עם בקשה לקנות מעיל חורף חם. דודה רבא שלי לקחה אותי לחנות והפנתה אותי למתלה ארוך עם מעילים בצבע אחיד, אבל עיני נפלו על המעיל שלי, על בימונת קטנה, תלה מעיל שאז קראו להם מעיל [אורך] 7/8 ומה שמשך את עיני היה שלל צבעי משבצונות קטנות , חום- כחול- ירוק- כחול- בז ומעט שחור. הדודה כעסה" מי לובש דבר כזה? חום וכחול????ירוק וכחול????". אך אני התעקשתי או זה או כלום.

צבע, הוא דבר חשוב באמנות. אנו מקשרים צבעים לרגשות מסוימים, אנו חיים בטבע צבעוני ומגוון. וכמובן מתלבשים בבגדים צבעוניים. כיום אפשר אפילו להזמין מומחה או מדריך שמכתיב לנו איזה צבע 'טוב עבורנו או לבתינו'. יש הרבה דברים שאנו לא זוכרים את הקשרם לצבעים, למשל שלא כל אדם רואה 100% צבע כמו אדם אחר ואנו שוכחים שהמוח שלנו גם מושפע ממידת הקרבה של צבעים מסוימים. קראתי פעם ספר של פסלת שנהגה לצבוע את כל עבודותיה בכחול, בערב תערוכה גדולה שלה נכנס אמן צעיר ושאל כיצד היא מגיעה לגוונים רבים כל כך של כחולים, היא נדהמה הסתבר שעבורה היה רק כחול אחד, היה לה עיוורון לגווני כחול. מורי לאריגה לימד אותי שמכונת צילום 'מבחינה' טוב ממני בכהות או בהירות של צבעי החוטים ולכן כשמכינים שתי מסוים אפשר להעזר בה. נהניתי לגלות שאם אני מעבירה צילום של מוזאיקה דרך הפקס השחור לבן, מגלים דברים נוספים על התמונה.לפעמים הצבעוניות מסיטה את תשומת לבנו לדברים שונים מאלו שהיינו רואים עם הצבעים.

פטריה טפילית על עץ

כמובן שהצובע הכי גדול הוא הטבע עצמו. ודאי קרה לכל אחד שאמר פעם על איזו שקיעה יפה "ואו איזה קיטש". ציורי פרחים,עצים ונופים נפוצים ומקובלים בכל מקום. אמנים רבים ציירו, צילמו, ארגו או רקמו את אותו הנוף בדיוק בשעות יום שונות או בעונות שונות, ובכך הם מעבירים לצופה את תחושת הזמן החולף. התבוננות בהרכבי-הצבע הטבעיים היא שעור תמידי ואתגר לאנשים שרוצים ליצור. את התמונות של הפטריה הטפילית הזו צילמתי ביער בבלגיה. על רוב העצים היו פטריות קטנות כאלו שהיו מענינות מאד אך לא משהו מיוחד, הפטריה המצולמת היתה ברוחב של כ 30 סמ. היא הריחה קצת כמו צמר לח וכשנגעתי בה חשתי כאילו היא נסורת רטובה.

קטע מ"טירה פורחת", 1997-8, רקימה הטלאה, דימויי גינון, בתים וכבישים בתבע

קטע מ"חזיון האדריכל- שגיון הקונה", 1995, גינון במפת תב"ע

בכמה מאריגותי ניסיתי לארוג/לרקום/ לסרוג דימויי  ים או צמחיה. לא קל באריגה כי ה'תמונה' נוצרת מקווים ונקודות של חוטי השתי והערב העולים ויורדים אחד מעל השני. ברקימה וסריגה יש אופני עבודה שונים. כמובן אני אף פעם לא אוכל לתת דימוי מושלם של הטבע, אך אני מנסה ליצור  משהו שיעבירו למתבונן תחושות שיגרמו לו 'להרגיש' שזה דימוי של ים או צמחיה וכולי.

איני בטוחה, שרבים יודעים עד כמה קו אחד של חוט דקיק יכול לשנות את מה שרואה העין שלנו. בד משבצות שעליו רקמתי בחוטי תפירה באותם צבעים מהם הוא ארוג, שינה צורה ואופי.

רקימה בחוטי תפירה אחד לבן ושני אדום על בד משובץ

באמנות הסיבים, אין טובלים מכחול בצבע ליצירת הדמויים הרצויים ואין יצירת 'כתם או צורה' מיידיים . אמני סיבים יוצרים משהו כמעט מן האין, ונדרשים לדמיין את יצירתם כשהיא 'מפורקת' להמוני חלקיקים זעירים, ואז עליהם להחליט כיצד לעשותה. אין הם יכולים 'לתקן' שגיאות על ידי משיכת מכחול נוספת. לרוב עליהם להתחיל שוב מההתחלה, מאידך אינם

צמיד עשוי מכפת של חולצה, כפתורים,חרוזים,רקימה, פעמוני צעצוע

מוגבלים ב'מוסכמות' וחופשיים לשלב מספר חומרים ואופני עבודה כאוות נפשם.