ביום שלישי, לאחר סידורים, עמדתי להפגש עם חברה בפינת ארלזורוב -הרצל, הרהרתי קצת על שני
האנשים האלה, שכל כך השפיעו על חיינו והיום הם רחובות שנפגשים בפינה זו. ארלוזורוב איש תנועת העבודה והרצל איש החזון הציוני. קשה להרהר בפינה זו, בה סואנת התחבורה, מדברים אנשים שאצים לחנויות, רועשות מכוניות שנהגיהן מנסים לחנות ומעל לכל מהדהד רעש המכונות החופרות את תעלת התשתיות, החדשה.
בימים עברו זו היתה פינת חן צומת חמודה שבה נפגשו דרכים לכמה שכונות, כל הבתים נבנו כך שמי שעמד/ה בפינה קבל/ה הרגשה של מקום נעים ומרגיע ואסטטי. החנויות נעימות ומועילות, היתה שם תחושה של פעילות עירונית חיובית תוססת, מתכנני הדר בנו עיר אוהבת תושבים , מתחשבת באקלים, נוחה, נעימה ואנושית. היום יש קצת תחושה של אי בהירות, אולי עצבנות ועייפות מהרעש והלכלוך ואובדן של היופי העירוני הפשוט שהיה שם.
כשמתבוננים מהפינה במעלה ארלוזורוב, רואים שלט תמונה ענקי, מכסה את הפינה החזיתית הנאה שיש שם, אני זוכרת שהיתה/ישנה שם, מי הרשה לתלות את השלט מעל המרפסת החמודה המרובעת, פנינונת ארכיטקטונית?. האין זה אירוני שברחוב על שם איש תנועת העבודה שנרצח בגיל יחסית צעיר, יסתירו בנין יפה פרי עבודה עברית בשלט של אדם שמאמיניו חושבים שהוא חי לנצח.
מבצע תעלת התשתיות נחוץ וחיוני, אבל אנא דאגו לשילוט הסברה טוב יותר. אנשים עמוסי חבילות לעייפה, [שתורמים לכלכלת סוחרי הדר] אינם יודעים איפה לעלות על האוטובוסים, המוניות עדיין נוסעות כמו קודם.
כל אורך רחוב הרצל יש עיי חורבות בקומות העליונות מעל לחנויות/דוכנים בקומת הרחוב. זה לא רק מטרד לעין, זו סכנה בטיחותית ובריאותית. צריך באופן דחוף לנקות את החצרות- המרווחים בין הבתים, ואת הקומות העליונות. עצם הניקוי יבהיר לכולם שיש לנו אוצר שאנו מתעלמים ממנו, ויהפוך את החצרות למקומות שישפרו את האוויר לנשימה ואת האווירה לנפש באמצע עירנו.
אני אוהבת את התסיסה העירונית, מסחרית, תזזנית של הדר ומעדיפה אותו על פני כל קניון ממוזג, למרות שהרחוב הפך לשוק אחד גדול, אבל אפשר היה במאמץ קל קצת לשפר את מראהו. מוצאים כל מיני חנויות עם שלל ומגוון מוצרים נחוצים בצד דברים שלא ידעתי על קיומם, עד שלא ראיתים.
אמן למה שכתבת. אני מסכימה אתך לחלוטין. יש בתים יפהפיים בסגנונן עם מגוון מעניין ושיפוץ ונקיון היו משפרים את כל מראה הרחוב. אני משערת שליונה יהב יש עדיפויות תקציב אבל למי שגדל בהדר וזוכר את הדרה כאשר היינו ילדים, צריך להפריע מאד מצב הדברים. כל מה שצריכה העין לעשות זה להמשיך להביט ברחודבות שמעל הרצל ולהבין את המצב העגום של הכבישים והבתים.
צבעוני ונחמד