בדים ובגדים כנשאי היסטוריה

בדים הם נשאי היסטוריה, לא רק בשמות הבדים שמספרים לנו איפה ארגו אותם לראשונה, אלא גם באופן

תכשיטים עשויים מקרעי מטפחות ראש

השימוש הראשוני ואחר כך ב'שימוש החוזר' [מיחזור שינוי הבד/בגד למשהו אחר] שאנשים עושים עמם. אנשים רבים ובעיקר נשים השתמשו בבגדים ישנים כדי ליצור בגדים שונים ו/או יותר קטנים,שמיכות, כיסויי קיר,תיקים, טלאים ועוד ועוד.

אני אוהבת לקרא על שמיכות כאלו ונתקלתי על המרשתת באתר של מכללה אמריקאית שבה אוספים שמיכות טלאים שכאלו ומתעדים את הסיפורים שלהם, כל שמיכה היא סיפורון אנושי.

http://www.auburn.edu/academic/other/geesbend/explore/catalog/slideshow/index.htm

גרבי נשים שאפשר היה להזמין באופן 'דיסקרטי' בדאר באנגליה של ראשית המאה ה20

ספרים שסוקרים היסטוריה של ביגוד, גדושים בסיפורים מרתקים. לפני כמה שנים קבלתי ממישהי ספר על תולדות הגרביים,Stockings & spenders A quick flash' by Rosemary Hawthorne Souvenir Press, 1993  מחברת הספר היא אשתו של כומר אנגליקני, שלפי תיאור נותנת הספר, מגיעה לכל מקום עם ערימת בגדים והיא מראה אותם תוך כדי ספור הרקע ההיסטורי והלשוני שלהם.

אל תתפלאו אבל גרביים הומצאו /נסרגו לראשונה, בטכניקת סריגה Nalbinding שאותה עושים עם מחט

נלבינדינג צורת סריגה באמצעות מחט תפירה, במצדה נמצאו גרביים שנעשו כך

תפירה אחת, לא רחוק מאתנו, במצריים. גם אצלנו בחפירות מצדה, נמצאו גרבים באופן עשייה זו. משם עברו הגרביים [וגם הסריגה]  לאירופה, שם אנשים עניים הלכו עם סמרטוטים מלופפים על רגליהם [מעין חותלות] ואילו האצילים, הכמורה והעשירים הלכו בגרביים תפורות גסות ומאד לא נוחות. בכוונתי להרחיב בענין הגרביים ברשומה מיוחדת, כי זה נושא מרתק ביותר.

הגברת רוזמרי האוטן כתבה ספר מלמד ומבדר נוסף  The costume Collector Companion 1890-1990, Rosemary Hawthorne , Aurum press, 1998 אני לא אספנית בגדים היסטוריים, אבל אני אוגרת, קוראת ואוהבת  סיפורי בדים ובגדים אז למי שמתעניין/ת בכך בהחלט מומלץ !!!. למשל בעיני מצא חן 'המכשיר הויקטוריאני ללבישת כפפות', ממש לא מבינה לאן הוא נעלם?, הרי כולנו צריכים אחד כזה  !!! או מסלסלי שיער שלא לדבר על בגד הים הויקטוריאני , שיכול להועיל לנו כנגד השמש ועל החול הלא נקי.

בגד ים לאשה 1900, אולי שימושי כיום נגד קרינת השמש?

מי ידע שאפשר למכור תחתונים ישנים ?

בחוברת ינואר/פברואר 2005 של ,  Piecework קראתי מאמר על הנשים בצפון אמריקה בשנים הראשונות של המאה ה20, שם היו עניים מרודים ותפרו את בגדיהם מהשקים שבהם מכרו אוכל לבהמות וקמח. מסתבר שעד 1920 היו שקים אלו מגיעים בצבע אחיד, נשים חרוצות היו רוחצות אותם, מלבינות אותם ותופרות מהם כלי מיטה ובגדים תחתונים. לאחר שנה זו מישהו מהיצרנים החליט לארוז את מוצריו בשקים מכותנה צבעונית ומודפסת בכל מיני דגמים. אפילו כשלמשפחה לא היה כסף לקנות בגדים חדשים, הם היו צריכים לקנות קמח ומזון לעופות וכך נשים קנו מוצרים אלו לפי דוגמאות בדי האריזה שבהם יכלו להשתמש. הדבר הזה המשיך עד לשנת ה1940 שאז הוחלפו שקי הבד בשקי נייר עבה.

כל מיני זוטות שאפשר לקרא בספרי-ההיסטוריה הטקסטילית

את המקטורן הצבאי הרשמי, שכולנו רואים כיום בעיקר באירועים רשמיים,  עיצב החיט של הגנרל דוויט איזנהאואר, כי הגנרל הרגיש מגושם ולא נוח במעיל הקצינים הארוך שהיה מקובל עד אז.

חוקרים טוענים שבגדי חתונה יהודיים במרוקו, מזכירים מאד בצורתם וגזרותיהם  בגדים אירופיים של המאה ה-16 בעוד רקמותיהם דומות לאלו שעל בגדי המוסלמים שסביבם.

בממלכת האינקה, משמרות חיילים הלכו מעיר לעיר על הדרכים,וטוו חוטים תוך כדי הליכה. כשהגיעו לעיר כלשהי, שלמו 10% מכמות החוטים מס למושל העיר, 10% מס למלך האינקא ואת היתר יכלו לשמור לעצמם לצרכי משפחתם.

מסתבר שיש כמה מיני תולעי משי, אחת מזן Bombyx Mori טווה בפיה חוט לגולם שלה שאורכו מייל [בערך 1603 מטרים].

אדית פיאף, תמיד הופיעה עם שמלה שחורה סרוגה, שלדבריה סרגה בעצמה.

האנציקלופדיה הראשונה הראשונה למלאכות יד,הופיעה  ב1884 על ידי בת האצילים הוינאית Therese Maria Josephavon Dillmont  על פי בקשת בעלי מפעל לחוטים בשם דולפוס, מיג ושות' או בלועזית Dolfus Mieg & Cie שידוע ומוכר לנו כDMC . הספר עדיין נמכר כיום ונחשב לספר הדרכה מצוין. פרק הסריגה שבו מסביר ומראה הרבה דוגמאות ואופני סריגה, אך מלבד גרביים אינו מראה ביגוד אחר. פרק הצינורה=קרושט מראה בעיקר כריות, כיסויי מיטה וצווארוני-תחרה, לקישוט השמלה הבודדת.

לא צריך נול מורכב ויקר כדי לארוג, אם באמת רוצים אפשר לארוג על קרטון, על ספרים, על מסגרות עץ ואפילו על 'קשים'  לשתייה.

לפני הרבה שנים תפרתי לילדיי מכנסי גינס, מאותו הבד תפרתי לעצמי חליפה, עם השנים הרחבתי את החצאית ואת החולצה הפכתי לעליונית, את הרחבות והעיטורים תפרתי ורקמתי עם שאריות בדי פלנל מהם תפרתי חולצות, כותנות וחלוקים. מדי פעם אני מוסיפה עוד טלאים ועוד רקמות.

השרות הצבאי של הבעל והבן הותירו אצלי הרבה גרביים שתוקנו עד שכבר אי אפשר היה לתקן, מ80 גרביים אלו תפרתי את העבודה 'גרב צבאית' שאפשר לראותה גם על האתר שלי

http://fibersiv.net/misc/sock.html

החליפה המתחדשת כל הזמן

עבודה 'גרב צבאית' עשויה מ40 זוגות של גרביים שהתבלו