תיק החורף שלי [שאטום כמובן לגשם] כבר כמה שנים טובות אתי. הוא נוח לי מאד, בעיקר כי רצועות הגב אינן תפורות/נפגשות יחד באותה הנקודה באמצע הגב, אלא מופרדות זו מזו. מעלתו השניה היא מבחר כיסיו הנוחים שכל אחד נמצא במקום 'הנכון' ביותר שאפשר וצריך. לפני כ- 3 שנים נקרעה רצועה/כתפיה אחת, שאלתי בחנות תיקים אם הם מכירים מישהו שיתקן והם בשרו לי שהם גם מתקנים. העבודה היתה מעולה, הוא החליף את שתי הרצועות ובלי שבקשתי חיזק עוד שני תפרים שהיו רפויים מעט. התיק שוב שימש אותי כמו שצריך. בתחילת החורף הזה הרוכסן הראשי שלו התקלקל, שוב הבאתי אותו לתיקון באותה החנות ושוב תיקן אותו האיש החרוץ. את התיק הזה מצאתי במקרה ולצערי היה רק אחד כזה בחנות, אחרי שגיליתי כמה הוא נוח אני מחפשת כבר שנים תיק שני כזה ולא מצאתי זהה לו, אם כי מצאתי תיק קיצי עם אותו סידור כתפיות, אבל לא עם כיסים כה נוחים. לכן אין תימה שאני מתחזקת אותו ומביאה אותו לתיקון כשצריך. שני התיקונים גם יחד טרם הגיעו לקרסולי- מחיר תיק חדש כזה.
נ.ב ליד תיק זה שבו אני נושאת כל מה שצריך תמיד, יש לי תיקי בד יעודיים בכל הגדלים האפשריים שאני תופרת לבד מבגדים שיצאו מהשימוש, וכמובן מתקנת בעצמי.
כשהיינו קטנים, תיקנו הכל מנעל ועד מכונת כביסה. איש לא העלה בדעתו לזרוק משהו 'מקולקל'. תרבות ה'השתמש וזרוק' אינה מועילה לכיס ובטח לא לכלכלה הארצית ומצב כדור הארץ. בצידי הדרכים באמצע גינות ובמקום צמחים יפים אנו רואים חפצים שנזרקו מבלי שאיש בחן כיצד אפשר לשוב ולהשתמש בהם או כמות שהם או לפרקם לחלקים שאפשר לשוב ולהשתמש בהם. אך לפני שזורקים או מפרקים משהו , צריך לבחון היטב אם אפשר לתקן אותו!
אני מכירה בשכונתי את הסנדלר, הזגג שגם עושה מסגרות יפות, חנות שבה מתקנים כלים חשמליים [המערבל שלי תוקן שם לפני שבוע], ושאר רופאי החפצים. דרך אגב, עצה לאנשים עם בעיות נזילה מתחת לאמבטיה [לצערי דבר נפוץ במקומותינו] , אנו הצענו לשרברב להשאיר פתח בדופן האריחים ,ליד צינורות היציאה של האמבטיה ולהכין דלתית פח קטנה, כעת אם חלילה נזדקק לשירותיו כבר לא צריך לשבור קיר, פשוט פותחים את הדלתית,מתקנים וסוגרים, הדלתית מחוררת וגם מאפשרת איוורור.
תיקונים במו ידינו ותיקונים על ידי בעלי מקצוע הם גם שדרה מחזקת לכלכלה שלנו. צר לי על המסכנים בארצות העולם השלישי, העמלים תמורת פרוטות ליצר לנו את כל מוצרי השימוש קצר המועד, אך צר לי יותר על תושבי ארצנו. כשאני מתקנת משהו אני חוסכת זריקה אך קונה בחנות המקומית את החומרים לתיקון. בעל המלאכה שמתקן עבורנו משהו, קונה ומרוויח פה, משלם מיסים פה, וכו"לי. אז זה תיקון גדול לכיסנו ותיקון קטן לכלכלתנו הכלל ארצית.
באנגלית יש משפט A stitch in Time- saves Nine התרגום הכי קרוב לו שיכלתי להעלות בדעתי הינו "תפר אחד קטנטן- יחסוך בעתיד זמן" או "תקן תפר אחד כעת -כדי שבעתיד לא תצטרך להאט".
הי מרים,
בעצם הבלוג שלך, ובטח ובטח הפוסט הזה (אבל גם אחרים שקראתי) שייכים לקטגוריה של קיימות וחיים ירוקים.
אני מאד אוהבת את הקשר הזה בין אמנות, עבודות יד, תיקונים, קיימות, וכל המחשבה שמאחורי זה.
זו הסיבה שאני הרבה פעמים נרתעת מבלוגים של עבודות יד חדשות ו"נוצצות" מידי, ובכלל מדברים חדשים מידי שלא חיו אותם ואיתם.
שתהיה שבת טובה!
מיכל
שבוע טוב לך מיכל, תודה על המחמאה, בעיני הקשר הזה הוא דרך חיי. שמחה מאד שדרך המאמרים אני 'מכירה' עוד אנשים ונשים אכפתיים/יות. מרים