בבקר קמים בתחושה של קרירות עם צמרמורת קלה, לובשים משהו עם שרוול ארוך, יוצאים לרחוב ותוך חצי שעה, חם לנו ואם אי אפשר להפשיל את השרוולים קצת מזיעים. אחר הצהריים יוצאים לעשות משהו בחוץ, בשרוולים קצרים, הרגליים בסנדלים בלי גרביים, משתהים קצת וכשהשמש שוקעת קר לנו. להקות של עורבים מנהלות ויכוחי בקר צרחניים, והיונים שבקיץ מתחילות כל בוקר בהתעמלות על האנטנה של הבית השכן, ממתינות נמוך יותר על הגגות עד שהעורבים יסימו את המהומה, זהו הגיע הסתיו! אותה עונה מוזרה שבין קיץ לחורף שעל פי טענת רבים בכלל לא מורגשת פה!!! הסתיו קיים בשירה, בספרות אבל בעתונים משום מה מזכירים לנו ש'אצלנו אין ממש סתיו, אלא 'סתם עונת מעבר'. את בגדי הקיץ שיוצאים מהכביסה, אני מגהצת, בודקת שהם תקינים ואחר מניחה אותם בערימה מוכנים להעלאתם לחלק העליון של הארון. במקביל אני שולפת מלמעלה בגדים 'קצת יותר חמים' .
נכון שהסתיו שלנו לא דומה לזה האירופאי או זה שבצפון אמריקה. כשהיינו בבוסטון הודיעו כל שבוע איפה היערות משנים את צבעיהם, לאדום לזהוב לחום בהיר או עמוק, ואצלנו רק חלק מהעצים פושטים את עליהם כדי להחליפם בשנה הבאה, אך זהו סתיו. ! האנשים ברחובות לבושים בליל של בגדים, חלקם עדיין בבגדי קיץ, חלקם כבר בבגדי חורף, והרבה לבושים בתערובת רב עונתית, אז זה סתיו !.
כבר שנים אני טוענת שזו עונה ללבוש בה ביקיני ומינק [סינטטי כמובן! אבל אני מתכוונת למושג]. כך אפשר לפשוט משהו ולהתכסות במשהו תוך דקות במשך הימים הפכפכי הטמפרטורה. עיתון הסריגה בחוברת סתיו 2011 [fall] מדפיס מאמר על אמנית אוסטרלית שסורגת סריגים דמויי פרוות, כדי להפסיק את הצייד.
בשירים הסתיו 'מוצג' כעונה עצובה, יש משהו מדכא בהתקצרות שעות האור, בחילופי החום/קור המהירים. אך יש גם הרבה דברים נעימים, מבשלים שוב מרק חם, הסלטים מתעשרים בגווני ירוק שונים, פירות ההדר ממלאים את בתינו, וצ ע י פ י ם מכל גווני הקשת מכל מיני חומרים ובשלל צורות, על כתפי הבחורות, תלויים בדוכנים ונסרגים בידי סורגות רבות. העצים משילים עליהם ואנו מתעטפות בצעיפים ושלים, עיברות מענין של המילה Shawl שתירגומה לעברית הוא בעצם רדיד. ניסיתם פעם לקנות רדיד, או לקנות צמר לסריגת רדיד? בעלת החנות עשויה לא להבין אותכם. הרדיד מוזכר בשיר השירים ה' ז ובישעיהו ג' כג בשני המקומות לא בהקשר נחמד או מחמיא, אבל איני סבורה שבגלל זה שם זה נעלם מדבורינו. סביר יותר שזה בגלל אהבת הלועזית, למרות שישעיהו מספק לנו מגוון שמות בפסוקים כב וכג … "המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים הגלינים והסדינים והצניפות והרדידים"… יש בפרק ג עוד כמה פריטי לבוש ותכשיטים שישעיהו הנביא ראה בהם עודף גינדור.
מהתבוננות בחברות ומכרות ראיתי שבדרך כלל כל אחת מחבבת או מעדיפה צורה מסוימת של צעיף וגם חומר מסוים. יש צעיפים בצורת מלבן, משולש, חצי עיגול, עיגול שלמים, טבעת מוביוס שעליה כתבתי מאמרון ב11/9/11 בבלוג זה. יש צעיפים סרוגים, תפורים,מצונרים מלובדים ועוד…יש מחוטים טבעיים או מחוטים מעשי ידי אדם, אין סוף לאפשרויות.
'סהרון - לינדה' , צינור,סריגה, כותנה וחרוזים.
לפני כמה מאות שנים לא היו לאנשים מעילים, וגם אם לאצילים ולאנשי הכמורה כבר היו גלימות, רוב האנשים התכרבלו במטפחות, צעיפים וכל מעטפת בד אחרת כמלבוש ההגנה היחיד כנגד הקור. המעילים הראשונים דמו יותר למעין פונשו, יריעות בד שחוברו רק באזור הכתף ובמקרה הטוב הודקו בחגורה במותניים. מטפחות ועטיפות למיניהן שיכים לקבוצת ה'בגדים ללא תפרים'. פיסות בד שאנשים כורכים סביב גופם, המפורסם מכולם הוא כמובן הסארי. יש נטיה לראות בהתעטפות בלבוש הבלתי תפור = צעיפים ומטפחות משהו 'פרימיטיבי' ששיך לארצות העולם השלישי, אך צורת לבוש זו היתה נפוצה בכל רחבי אירופה הכפרית והפרולטרית עד לאמצע שנות המאה הקודמת, ועדיין נראית פה ושם בכפרי אירופה המזרחית.
שנות ה1970 היו השנים לכל סוגי וצורות הצעיפים, בבדיקה מקרית, שלפתי עתון הוראות סריגה מתוך הערימה שלי, את חוברת 'אופנת פולגת' 1979, בחוברת זו היו היו 'הוראות' ל9 צעיפים שונים!. באמצע שנות ה1980 מידות הצעיפים מתכווצות, בבתים רבים בעולם וכאן מותקן מיזוג אויר שמחממם, ואנשים מתחילים
הצעה לתפירת צעיף עם שוליים מכווצים
לוותר על הצעיפים. בסוף שנות ה1990 המודעות לחסכון בדלק נפוצה יותר ויותר, גובה החימום הביתי יורד והצעיפים והעטיפות שוב גדלים, בהתחלה מתרבים צעיפים קישוטיים ועדינים.
משנת 2000 ואילך צעיפים, עטיפות, מטפחות וכו"לי בכל הצורות הגדלים החומרים נמצאים בארונה של כל אשה ונערה. בקיץ הם נחוצים בתחבורה הציבורית ובמקומות המוקפאים. בסתיו ובאביב הם עוזרים לעבור את שינויי מזג האויר התכופים ואפשר לדחפם לתיק ולהוציאם כשצריך ובחורף הם נחוצים מאד. התמונה משמאל היא מספר High – Fashion sewing Secrets from the World`s best designers, by Claire B. Shaeffer, שיצא בשנת 1997
בררררר….. השמש עוד לא ירדה, יש אפילו עוד קצת אור, אבל פתאום קר לי, אלך להתעטף בצעיף….. מי אמר שבישראל אין סתיו ???? ברררר…
מרים היקרה, הכרתי אותך עד כה כחוקרת וכיוצרת (אמנית) והנה אני מגלה בך גם כשרון ספרותי. התענגתי על תיאורי הסתיו הישראלי שלך והזדהיתי אתם והצעיפים שאת מזכירה- מה היינו עושות בלעדיהם? אני רק רוצה להוסיף שצעיפים הולכים נהדר עם תיקים גדולים, שיש בהם מקום למטריה מתקפלת, לצעיף עוטף ולמצלמה שעוזרת לנו לנצור את הרגעים היפים…
אילה חביבה , תודה על המחמאות. אני סבורה שהסתיו מביא לנו במו רוחותיו וענניו את התיאורים הללו. נראה שיש לך ולי ציוד דומה בתיקינו!!! מרים